וידבר משה אל ראשי המטות
א'רצו
זהו משל לירידת הנשמה והתלבשותה בגוף ונה"ב שאזי היא בבחי' מטה שהוא כענין עה"ד טוב ורע, והיינו מה שהיא בבחי' קשיות ועביות מחמת הנה"ב כו' אלא שע"י בירור נה"ב ועה"ד טו"ר יוכלל בבחי' עץ החיים הנק' מטה עוזך כו') כמ"כ הנשמה אלקית כשהיא בגוף הגשמי מתגשמת מאד ואהבת ה' או יראת ה' היא בתכלית הגסות והעביות מפני חומר הגוף ונראה כמופרד ויש ודבר בפני עצמו ממש כו'.
(קיצור. הנשמות כשהן למעלה נק' שבטים י"ב שבטים י"ב ג"א, וכשירדו למטה בגופות נק' מטות, כי השבט הוא רך והמטה הוא קשה).
ב) וא"כ צריך להבין מהו תכלית ירידה זו שהיא צורך עלי' ועמ"ש בתו"א בד"ה וישב יעקב, ובד"ה אלה מסעי בנ"י גבי אשר ברא אלקים לעשות, והענין כי הנה ידוע מארז"ל יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב שבע"ת גדולים מצדיקים גמורים כו'. ולפי כל הנ"ל כשהיתה כל הנשמה תחלה בשרשה באילן דלעילא נק' בשם שבט והיינו באוצר הנשמות כשהי' בג"ע העליון נהנין מזיו השכינה כו' היו כל הנשמות בתחלת יניקתן מן האילן צדיקים גמורים בתכלית הביטול כו' וכאשר ירדו למטה בגוף ונה"ב נק' בשם מטה שנעשה נפרד מן האילן דלעילא כמו המטה שהוא מה שכבר נקצץ מן האילן ונעשה דבר נפרד, וגם נק' מטה ע"ש שירדה הנשמה למטה בעוה"ז השפל, אך ירידה זו היא צורך עלי' והיינו שעי"ז תהי' בבחי' בעל תשובה וע"י התשובה ומע"ט תתעלה במדריגה גבוה יותר מכמו שהיתה (ועמ"ש בד"ה ועתה יגדל נא שבעודם למעלה היו בבחי' עומדים בחי' בכל נפשך וע"י ירידתן בגוף נעשו בחי' מהלכים כו' בבחי' בכל מאדך כו' והיינו ע"י קיום המצות שהם רצון העליון מה שלמעלה מהשכל וכמ"ש בד"ה מי מנה עפר יעקב) והענין הוא דנזכר בזוהר על בע"ת דמשכין לי' בחילא יתיר כו' ולכך גדולים מצדיקים גמורים, וביאור הדבר דכתיב ויצעקו אל ה' וכל צעקה הוא מחמת מרירות גדולה מדבר המנגדו מאד כו' והיינו כשהנפש אלקית בחומר חשכי תאוות עוה"ז כמו האכילה וכיו"ב שמחמת גסות המאכל מתגשם הגוף מאד ומחשיך אור הנפש עד שנדמה כבהמה ממש לילך אחר תאוות מגושמים כו' ונשכח מאתו אור האלקי לידבק בה' אחד שמפני גודל התגשמות גופו מהמאכל נתגשם ג"כ האור אלקי ונתעלם מאד כו' ואזי יצעק האור אלקי מתוך החשך הגס במר נפש מאד כו' כי הלא המה ב' הפכי' ממש כאש ומים כו' וזהו ויצעקו אל ה' פי' במרירות עצום שבנפש האלקית שצר לה מאד חושך גסות הגוף מן המאכל שאכל לתיאבון כבהמה ממש כו' (ועמ"ש מזה בתו"א פ' נח בד"ה מים רבים), והנה במאכל הגשמי יש טוב ורע מצד עה"ד טו"ר כידוע והרע שבמאכל הרוחני הוא המחשיך ומגשם הגוף והנפש כו' אבל הטוב שבו הוא המוסיף כח ואומץ להנפש אלקית להתמרמר מחשך זה ולהיות שב בתשובה לה' בצעקה גדולה הנ"ל והרי בצעקה זו הנפש נגבהת במעלה ומדריגה באהבה ויראה בה' אחד הרבה יותר מכמו שהי' לה אהוי"ר בגעה"ע באילן
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך ד
- מזהה
- rh-3g8wjgzh
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.