וידבר משה אל ראשי המטות
לג
הנ"ל, וזהו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלקיכם שע"י המצות יהי' שורה בהם קדושה העליונה ממש להיות קדושה זו שוה לאלקיכם, וזהו ענין הברכה ברוך הוא המשכה להיות הוי' שמהוה כל הויות דהיינו שורש ומקור כל ההתהוות שיהי' בחי' אלקינו שיתאחד עמנו באחדות אחד למהוי אב"א ע"י אשר שהוא בחי' עונג העליון שמשם נמשך להיות קדשנו בקדושתו ממש ע"י מצותיו בקדש העליון שהוא למעלה מעלה מבחי' עלמין שמזה נמשך רעו"ד לנפש האדם ואזי נק' נפש האדם עצמה בחי' אחור לגבי רעו"ד הנמשך לו שהוא בחי' קדם מקדמונו ש"ע.
והנה קדושה זו מביאה לידי ענווה שהיא שפלות האדם בערך נפשו ונשמתו יען אשר אין חיות ושפע ממקור ומוצא פי הוי' אלא ע"י דברים שפלים גשמיים ממש כמו האתרוג וצמר הציצית וקלף התפילין וכה"ג כל מצות מעשיות או ע"י הדיבור בהם הוא ת"ת וכו', וענווה זו מביאה לידי יראת חטא, (הג"ה, בר"ח שער הענוה פרק א' הביא דענוה היא שכינתא עילאה והנה פי' וענין שכינתא עילאה נת' בד"ה שה"ש הוא ענין הביטול דיחו"ע, ועפי"ז י"ל פי' ענוה היינו שהוא מחזיק עצמו לאין ממש כמו שהוא קמי' ית' דכוכ"ח, ועפי"ז א"ש מ"ש בספרים בענין ענוה שהוא ביטול והכנעה להקב"ה, דלכאו' אינו מובן וכי צריך לומר זה שהאדם ברי' שפילה ואפילה יקטין א"ע לגבי הבורא ית' אכן לפי הנ"ל א"ש דפי' וענין ענוה זו דשייך מהאדם לגבי הקב"ה היינו שלא יהי' תופס מקום כלל אלא כלא חשיב ממש, ועד"ז נא' במשה והאיש משה עניו מאד כי במשה נאמר ונחנו מה, והנה שכינתא עילאה היא בינה, ולפי"ז ענוה מביאה לידי יראת חטא, הוא בחי' חכמה שהוא יר"ע). כי הנה את זה לעו"ז עשה אלקים שכמו שבקדושה עשיית המצות היא מעלה את האדם להמשיך חיים עליונים מבחי' רצוה"ע כמו"כ להיפוך בעבירה כתי' ונכרתה הנפש ההיא מלפני אני ה' פי' אני ה' מה שהוא מהווה כל הויות להחיות כל העולמות וכל הנבראים ומלפני כלומר למעלה מבחי' ומדריגה זו שם מגיע הפגם והעונש של העבירה שהכרת תכרת בשורש כל השרשים וצ"ל לאדם יראת חטא, פי' יראה מחמת החטא והחסרון והפגם שנעשה למעלה כל כך וחטא הוא לשון חסרון ופגם שלשון חטא נופל אפי' על ביטול מ"ע ודיקדוקי סופרים שעכ"פ יש חסרון ופגם [משא"כ עון הוא על ל"ת כו']. והנה יראת חטא בבחי' זו באה אחר ענוה וקדושה דוקא דהיינו אחר שיתקדש בקדושה העליונה הבאה מלמעלה ע"י המצות ויבוא למדריגת ענווה שיכיר שפלות נפשו אזי יכיר וירגיש ג"כ בזלע"ז כמה גדול עונש החטא והפגם שמגיע למעלה ויהי' לו יראה גדולה מחמת החטא והפגם, אך קדושה וענוה זו אינה באה אלא אחר מדריגות הפרישות שהוא להפריד הרע שבנפש הבהמית מק"נ וקדש א"ע במותר לך והוא בחי' תשו"ת וכמארז"ל תשומע"ט כו'.
ועם כל הנ"ל יובן מ"ש וידבר משה אל ראשי המטות, פי' מטות כענין מטה כלפי חסד שהוא ענין להטות ולהפך המדות שבנפש שיהי' כלפי חסד ואהבת ה' לדבקה בו והמטים ומהפכים הם בחי' הראשים שהם בחי' רעו"ד
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך ד
- מזהה
- rh-4j4bb0st
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.