וידבר משה אל ראשי המטות
א'רסח
מקריבה לכן עי"ז מתכפר להאדם, בשגם שהכל נברא רק לצוות לזה כו', וזהו שאלו לתורה כו', וענין שאלו להקב"ה ואמר יעשה תשובה זהו אתכפיא ואתהפכא של הבהמה שבאדם היינו נה"ב, ועוד כי תשובה עלאה ריח בוגדיו זהו כענין ריח הקטורת של מזה"פ, ואף שהקרבן קה"ק אך יש בחי' גבוה יותר כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם, קה"ק כח"ב ובחי' ע"י חד ולא בחושבן ע"ס, וזהו שאלו להקב"ה בחי' כי קדוש אני, ולכן נאמר כי לא תחפוץ זבח, אדם כי יקריב מכם בחי' נה"ב שבאדם. (הג"ה. ועמ"ש עוד מענין בהמה שיש בה הביטול יותר מבבחי' האדם בלק"ת פ' אמור בד"ה והניף הכהן אותם א"כ מזה יובן מה שמתכפר לאדם ע"י קרבן בהמה דהיינו ע"ד אדם ובהמה תושיע ה' היינו שעושה א"ע שאע"פ שהוא אדם יהי' בו הביטול ע"ד בהמות הייתי עמך, עכ"ה) האותיות ממשיכי' יהי רצון שלמעלה מהשכל לכן יוכל לעשות מנוגה קדש, היינו צמאה לך נפשי אש שלמטה ואראה, כי בצלמנו בחי' ראי' כו' ועי"ז יוכל להעלות הבהמה כו'.
ט) אך עדיין יש להבין איך תוכל הבהמה הגשמיות להכלל ולעלות בחיות הקודש ע"י הקרבן, אבל הנה עלייתה זו הוא ע"י האדם כי הנה קודם הקרבן צריך האדם להקדישה לבהמה בפה בדבור דוקא, לומר הר"ז עולה, דהנה בחי' אדם שרשו מצד ניצוץ אלקי שלא נפגם הוא במעלה ומדריגה העליונה כמש"ל בענין בצלמנו כדמותנו יחו"ע ויחו"ת, וכאשר מקדישה בדבור לומר הרי זו עולה אזי מיד הוקדשה ונעשית הקדש, היינו שאין מקום ליניקת החיצונים בגשמיות דבהמה, וחל עלי' הקדושה מצד שרשה בפני שור שבמרכבה, וזהו עיקר ענין קדושת הקרבן קודם שיקריב אותו כי נאסר בהנאה להדיוט לפי שע"י הקדש זה תתעלה מגשמיותה מה שנלקחה מק"נ והוא כענין לאכפי' לסט"א ואח"כ ע"י הקרבן יהי' בחי' אתהפכא כו' (ועמ"ש מזה בלק"ת בביאור ע"פ ראשי המטות פ"ד דפ"ג ע"ב שמדבור האדם נעשה אור מקיף על הבהמה, וזה כמ"ש בד"ה ועתה יגדל נא כח אד' כאשר דברת לאמר שמבחי' דבור העליון מל' דאצי' נעשה כח"ב לבריאה כו' וכמו"כ האדם לגבי בהמה הוא כמו אצי' לגבי בריאה כמש"ל ססעי' א', והעיקר שהרי כל מעלת האדם על דצ"ח זהו היותו מדבר, וא"כ לכן ע"י הדבור דוקא הוא הכח שלו לתקן הדצ"ח, והיינו כי בכללות העולמות דצ"ח הם בי"ע והאדם שהוא מדבר הוא אצי' לכן ע"י הדבור שלו הוא מל' דאצי' עי"ז מתקן בי"ע ובאמת המ' שרשה מהחכמה אבא יסד ברתא ולכן ממה שאומר בדיבורו ה"ז עולה נמשך או"מ על הבהמה, שהדבור שלו זהו המשכה מבחי' מדבר בהחי וכו' וכן למעלה זהו ההמשכה ממל' דאצי' בבריאה, וע"ש שכמ"כ בכללות העולמות מהקו וחוט הנמשך ממל' דא"ס נמשכו מקיפים לא"ק הנק' אדם דבריאה, וכן מדבור התורה נמשך אור מקיף ג"כ על האדם הלומד כמ"ש בסש"ב ספ"ה ובלק"ת בשה"ש בד"ה ביום השמע"צ שמאלו תחת לראשי פ"ה דפ"ד ע"ב שזהו ענין ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך, ובביאור ע"פ אני לדודי דרוש השני בסוף הביאור, ולכן עי"ז מתעלה הבהמה הגשמיות מק"נ, וכענין שנת' בד"ה ועתה יגדל נא בענין כאשר דברת לאמר שעי"ז נמשך ארך אפים נושא עון
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך ד
- מזהה
- rh-f00t8rsd
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.