ביום השמיני עצרת כו'
א'קצד
וזהו דשבת מיקדשא וקיימא וא"צ לקידוש ב"ד כ"א היא קדושה הבא מאיליה מחמת כי בו שבת כו' (וכך הוסד סדר ההשתלשלות להיות מתחלה ירידה והמשכה ע"י ו"ק דז"א ובסיום המדה השישית בבוא הארת מדה הז' שהיא המל' יהי' או"ח ועליי' מלמטה למעלה עד יומא שביעאה שמלמטה למעלה שהיא בחי' היכל קה"ק דאצי' ע"ד הנזכר בפ' פקודי דר"ס סע"ב ולקשרא שביעאה בשביעאה, ועיין בפע"ח ש"א פ"ז גבי והנה אין כח בזה רק בז"א בלבד כו' אמנם ביום השבת שהוא נגד המל' כו' ע"ש, וע' בפ' קרח דקע"ח סע"א גבי בשעתא דבעא יומא לאתקדשא כו' ובמש"ש ע"ז בביאור הזהר, וע' באד"ר דקמ"ב סע"ב, ועמ"ש סד"ה ויקהל משה), אבל קדושת היו"ט נאמר בהם אשר תקראו אתם כו' ישראל דקדשינהו לזמנים, כי הרי היו"ט חלים ע"פ רוב ביומין דחול שהם מבחי' זמן ממש, וכשחל בו יו"ט אשר הוא בחי' מקרא קדש שמאיר בו מבחי' קדש העליון שהוא מה שלמעלה מהזמן וכנ"ל דשרש הזמן מתחיל מספי' הבנין שהם המדות עליונות משא"כ מקראי קדש שהם התגלות חו"ב עילאין הם למעלה מהזמן, וכיון שקדושה זו נמשכת ביומין דחול א"כ הענין הוא שהוא המשכה מבחי' שלמעלה מהזמן להיות מאיר ונמשך ביום שתחת הזמן ועמ"ש ע"פ מאמר הזח"ג קרח קע"ו ב' ע"פ ויקומו לפני משה ולכן השבת נק' קדש ויו"ט נק' מקרא קדש, כי קדש הוא בחי' סוכ"ע שהוא מובדל ולמעלה מבחי' זמן. והנה שבת שאז הוא העלי' מממכ"ע בבחי' סוכ"ע ממש שלמעלה מהזמן א"כ הוא בחי' קדש ממש ומובדל לגמרי מגדר זמן, משא"כ ביו"ט שהיום עצמו הוא מיומין דחול שתחת הזמן רק שממשיכים לשם מבחי' קדש ע"כ נק' מקרא קדש שקוראים בחי' הקדש שיבא ויתגלה למטה, וקריאה והמשכה זו זהו ע"י ישראל דוקא אשר תקראו אתם כו' (כי להיות ההמשכה והגילוי למטה בבחי' זמן שיומשך לשם מלמעלה מהזמן זה לא נמשך ממילא כ"א בעובדא ואתעדל"ת תליא מילתא וניתן לבני אדם וכמ"ש השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם וכתיב לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים, ומבואר במ"א הפי' כי שמים הם מקיפים וסוכ"ע אשר שם הוא למעלה מההתחלקות והוא ג"כ למעלה מהזמן, רק תחת השמים דוקא בבחי' ממכ"ע שם הוא התחלקות עת לכל חפץ וגם בבחי' זמן כו' וכתית אשר ברא אלקים לעשות וארז"ל לעשות לתקן, כל מה שנברא בשי"ב צריך תיקון כו', וזהו"ע והארץ נתן לבני אדם שיתקנו וימשיכו מבחי' סוכ"ע בממכ"ע מלמעלה מהזמן בזמן, וזהו ג"כ הנק' עושין רצונו של מקום, מקום היינו ממכ"ע כמא' ברוך המקום, ועושין רצונו של מקום להמשיך בו גילוי אוא"ס הסוכ"ע כו', ועמ"ש ע"פ אחת היא יונתי תמתי שישראל נק' תמתי שעושין השלימות להיות הגילוי גם למטה במקום הפירוד שזה תולה בישראל דוקא, וע"כ ארז"ל ישראל דקדשינהו לזמנים, ואמנם באמת גם בשבת נא' לעשות את השבת, וע' מזה בד"ה זכור את יום השבת. ובמ"א נת' טעם ע"ז עוד בעומק יותר בד"ה ראשי המטות, דהנה ענין קונמות קדושת הגוף נינהו וצ"ל מתפיסו בדבר הנדור וא"כ קשה מדוע יכול להתפיס גם דבר שלא חל בו מן התורה קדושה היא, כמו כשאומר על בעל מום ה"ז כקרבן נתפס בקדושת קונם ואילו הי' מקדישו לומר ה"ז עולה ממש לא אמר כלום, ונת' התירוץ כי הנה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך ד
- מזהה
- rh-whbbhqb8
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.