וידבר משה אל ראשי המטות
א'רסא
כריעה וכל ברך לך תכרע ובין בחי' השתחוואה וכל קומה לפניך תשתחוה, שזהו כענין הודאה וברכה) בענין הויכוח בלבד, וכך למעלה בחי' הודאה שצבא השמים לך משתחוים ומודים, הוא סוף מדרגת הביטול (והיינו בחי' השתחואה בחיצוניות אבל בפנימיותו לא נתבטל רצונו לגמרי וזהו כענין הודאה אבל השתחואה פנימיות שאין לו רצון אחר כלל זהו ברכה ועמ"ש מענין ב' בחי' השתחוואה אלו בלקו"ת בד"ה מזמור שיר חנוכת הבית דרוש הראשון פ"ב) וכמו תנועת סיבוב הגלגל וכיוצא שאינו אלא בחי' חיצוניות, וזהו ההפרש בין הודאה לברכה כי הברכה הוא בחי' ההמשכה מההעלם לגילוי ממש בנפשו דהיינו שבחי' גילוי אלקות ממש מתגלה ולא בבחי' הסתר והעלם (ור"ל ע"ד איזהו חכם הרואה, ומבשרי אחזה אלוה אחזה ממש, ולכן הברכות תיקנו החכמים שהם נקראים עיני העדה בחי' ראי' ועמ"ש בד"ה לבבתיני באחד מעיניך, עיניך יונים, לאסתכלא ביקרא דמלכא ועיין בד"ה שמאלו תחת לראשי בפ' תשא בענין וה' עליהם יראה ובד"ה בהעלותך את הנרות דרוש הראשון בענין אהרן אותיות נראה כו', ועמ"ש מענין הברכות בתו"א פ' בראשית בד"ה להבין ענין הברכות ובלק"ת פ' דברים בד"ה ציון במשפט תפדה ובד"ה אלה מסעי דרוש השלישי ובסידור שער בהמ"ז בענין נודה לך ובדרוש דל"ג בעומר) כמו בצבא השמים כו', משא"כ בהודאה כמו סיבוב הגלגל דזהו בא מפני בחינת הסתר והעלם אור האלקי, וכל שקרוב יותר לה' יותר הוא בבחי' הביטול הפנימי כו', אך אעפ"כ נק' בשם יחוד יחודא תתאה כי כולם משתחוים ומודים, וזהו ע"ד שאמרו השבטים ליעקב כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד, ופי' בזח"ב תרומה דקל"ד א"ב רזא דעלמא עלאה דאיהו לבא דיעקב ורזא דעלמא תתאה דאיהו לבא דבנוי, וזהו"ע בכל לבבך ב' לבבות, ועיין בד"ה מי מנה עפר יעקב בפירוש ויחד לבבנו כו', והיינו כי יעקב הוא יחו"ע ע"ד בצלמנו והשבטים הם שורש יחו"ת, וע' מזה ג"כ בד"ה זכור דעמלק בתו"א פ' תצוה ובד"ה וישכם לבן בבוקר, ומענין ב' לבבות בד"ה ושאבתם מים בששון דרוש הראשון.
קיצור. ענין בצלמנו כדמותנו, יחו"ע ויחו"ת, שכ"ע ושכ"ת, אנשי יריחו, עה"ח תש"ר, יחו"ת ענין הודאה לגבי ברכה, וזהו סיבוב הגלגל וצבא השמים לך משתחוים, השתחואה חיצוניות ופנימיות, או ע"ד וכל ברך לך תכרע וכל קומה לפניך תשתחוה, כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד, בכל לבבך ב' לבבות.
ד) והנה ההשתחואה היא למלך ומפני דאין מלך בלא עם שהוא בחי' נפרד דוקא ל' עוממות (ובמ"א נת' דעוממות ל' כהות, והיינו ג"כ הכהות וההכנעה למדת מלכותו ית'), נקרא יחו"ת בחי' מלכות כמ"ש מלכותך מלכות כל עולמים כידוע כי בחי' הודאה עכ"פ מתפשטת בכל העולמות עד סוף העולם הזה, רק בקליפות הטמאות לגמרי, כמו לי יאורי ואני עשיתיני, המה צריכים ביעור ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, ולכך אמרו מי שאינו כורע במודים לאחר ז' שנים נעשה שדרתו נחש כיון שאין בו אפי' בחי' הודאה א"כ זהו בחי' נחש הקדמוני שארז"ל הכל מתרפאין לע"ל חוץ מן הנחש כו', ובחי' יחו"ת זה"ע כדמותנו בחי' הדמיון לבד כי הרי נראה העולמות לבחי' יש ודבר
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך ד
- מזהה
- rh-3dtwcvdy
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.