עולת תמיד
טו
בעצם השמש כביטול זיו ואור הנר במאור, כך למעלה בענין שמש ומגן הוי' אלקים שהאור דשם הוי' שמאיר ומהווה ומחי' הוא הארה בעלמא כמ"ש אני הוי' לא שניתי ואתה הוא עד שלא נבה"ע ואתה משנבה"ע בלי שינוי בעצמותו ומהותו כי עצמותו ומהותו קדוש ומובדל מגדר עולמות ומקור התהוות הוא רק מאור וזיו של א"ס ב"ה רק שהאור הוא ג"כ א"ס ובלתי בעל גבול ותכלית ועל האור נופל לשון אין א"ס כי על עצמותו ית' אין לו תחלה ואין לו תכלה ונק' קדמון לכל הקדמונים. אך האור שמאיר ממנו ית' אין סוף להתפשטותו ואעפ"כ הוא בטל בעצם במציאות כזיו השמש בשמש וזהו שגם עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, פי' כי מה שנק' בלשון המקובלים אור הוא נק' בפסוק שם והוא ושמו בלבד הוא בחי' אוא"ס שהוא בלתי בעל גבול ונק' שמו הגדול שלגדולתו אין חקר. כידוע שיש ז' שמות שאין נמחקים, שם אל ושם אלקים כו' שהן התלבשות אוא"ס בז' מדות שהם מקור להשתל' העולמות כי אמרתי עולם חסד יבנה חסד אל כל היום, ושם אלקים מדה"ד לשון דיין שהמדות הם מקור העולמות שאם אין עולם אין שייך [על מי] לומר מדה"ד ומדה"ר, אבל שם הוי' שהוא שמו הגדול הוא מורה על עצמותו שקדוש ומובדל מגדר עולמות ונבראים דלאו מכל אינון מדות איהו כלל. אך באמת עיקר ומקור התהוות וחיות העולמות כולם הוא דוקא משמו הגדול וכמו שארז"ל במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו, פי' כי [להוות] עולמות ונבראים בכלל הוא למעלה ירידה והשפלה שאין ערוך בע"ג לגבי בלתי בע"ג, ובפרט שיהי' התהוות עולמות ושמים דעולם העשיה ירידה והשפלה זו הוא כמ"ש מי כה' אלקינו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ, וזהו במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו וכמ"ש משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול, כי כל העולמות ועליות דג"ע העליון והתחתון ותה"מ ועולם הבא אין ערוך לגבי אוא"ס ב"ה בעצמותו כי ע"ז נאמר ונק' א"ס ואין סוף להתפשטותו למעלה מעלה עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית, וזהו משובח לשון שבח וכל שבח הוא לפי ערך השכל וההשגה, וכל ההשגות אינם אלא בשמו הגדול, אבל עצמותו ומהותו לית מחשבה תפיסא ביה כלל, וזהו שנאמר נורא תהילות דלא ידע בר איהו. אך עיקר ומקור כל העולמות ועליות העולמות בהשגות הוא בשמו הגדול וכמ"ש לך הגדולה (והגבורה) [כו' לך הוי' הממלכה לך הוי' הגדולה] הוא למעלה ענווה ושפלות שיהי' גדול הוי' ומהולל מאד כמו באצי' שנק' יחודא עילאה לך הוי' הגדולה (והגבורה) שהגדולה בטל וטפל לך ואינו נחשב ולך הוי' הממלכה הוא מל' כל עולמים דבי"ע בראתיו יצרתיו אף עשיתיו בבחי' ריבוי והתחלקות בהשתל' המדריגות ראשית התחלקות לד' חיות שבמרכבה ואח"כ לי"ב בקר דבריאה כמו ד' דגלים דישראל נחלקים לי"ב שבטים ואח"כ לששים רבוא, כך למעלה בששים רבוא והתחלקות עד שאין עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה והמזלות מקבלים משמרי האופנים וחיות כי גבוה מעל גבוה עד שיוכל להיות ריבוא התחלקות בדצח"מ הגשמי. ומה שאמר הממלכה בב' ממין היינו כי מלכותו בכל משלה דהיינו גם בע' שרים שהם נפרדים ולמטה בע' אומות ששרשם משם כמ"ש ואתה מחי' את כולם ואתה מושל בכל, וזהו שלע"ל כתיב והיתה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך ד
- מזהה
- rh-x0kawhzj
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.