קדש ישראל
א'ריב
המתחילים כי להיות המשכה זו מבחי' אא"ס ב"ה המאיר בחכ"ע והחכמה מאין תמצא ע"כ הוא דוקא ע"י ישראל ששרשם מחכ"ע כנ"ל אות וי"ו, ולכך א"א להמלאכים להתחיל לומר קדוש כי שרשם מבחי' מקור ההשתל' בחי' בינה וא"א להם להמשיך בחי' זו שלמעלה מהשתל' אבל בענין ברוך שהוא בחי' המשכת האור מבחי' מקור ההשתל' בחי' בינה זהו ע"י המלאכים ששרשן נמשך מבחי' בינה, והן קרובים יותר לבחי' מקור זה מישראל, הגם שנש"י גבוהי' בשרשן מהן, אך הרי הם מלובשי' בגופי' גשמי', משא"כ המלאכים מצד שגוויותיהם רוחני' הם קרובים יותר לבחי' מקור ההשתלשלות, וכיון שהם נמשכים ממקור זה ושם שרשם ע"כ יכולים להמשיך מבחי' זו, ולכן הם אומרים ברכו ה' עצמו וישראל אומרים את ה' כו'. והענין כי הנה מבואר בע"ח דבי"ע נק' עלמין דנוק' לפי שמקבלי' ממל' דאצי', ודרך כלל בת"ז אי' אימא מקננא בכורסייא שהוא בעולם הבריאה ז"א מקנן ביצי' מל' מקנן באופן שהוא עשי' שכל חיות העולם דעשי' הוא ממל' דאצי' ע"י שמתלבשת במל' דעשי', משא"כ בבריאה ויצי' החיות מבינה וז"א, והענין כי למטה כל המצות הוא ע"י קעומ"ש כמו מצות טלית שצריך להתעטף תחלה לקבל עומ"ש, ולכן לפני כל מצוה צריך לקבל עליו עומ"ש, וזהו שארז"ל מצות צריכות כונה, והענין כי הנה במצות יש מהן שראוים גם עפ"י הטעם כמו לא תרצח לא תנאף כו', וכן במ"ע ואהבת את הוי' שראוי לאהוב אותו מפני שמתבונן תחלה ביוצר אור איך שהוא מחי' את כל העולם, אעפ"כ אי' בכהאריז"ל שקודם ק"ש צריך לומר הריני מקבל עלי מצות ואהבת כו' כי גם שראוי ע"פ הטעם א"כ אין זה ציווי כלל שגם אלו לא נצטווה הי' מקיים כן, אבל הציווי הוא הגם שלא היו ראוים צריך לקבל עומ"ש בכל מצוה, והיינו לפי שמקבלים מבחי' מל' דאצי' שמתלבשת בעולם העשי' כנ"ל, אבל המלאכים שהן בבריאה ויצירה לא נאמר עליהן כלל שנצטוו לאיזה מצוה, והגם שיש להם אהוי"ר זהו מצד השגתם בעצמם ולא מצד הציווי מפני שאינם מקבלים ממל' כו', וכן לענין ברוך אתה הוי' שאינם אומרים את מפני שאינם מקבלים ממל', אבל ישראל או' את לפי שהם בעשי' ששם מקננת המל' כו' וד"ל.
וזהו פי' קדש ישראל להוי' מי שהוא בחי' ישראל הוא קדש להוי' שהוא עולה ונכלל בבחי' קדש העליון שהוא בחי' סוכ"ע, וממשיך משם ההארה להיות בחי' קדוש בוי"ו הוא המשכה ראשית תבואתה כנ"ל שהמלאכים אין אומרים קדוש עד שישראל יאמרו תחלה, הרי שישראל הם בחי' ראשית והמלאכים נק' תבואה כמ"ש בזהר פ' פנחס ע"פ מצמיח חציר לבהמה שזהו בחי' יוצר משרתים כו', אבל להיפך ח"ו כל אוכליו יאשמו, פי' שאוכל בחי' ישראל שלו, דהיינו כח הארת נשמתו המחודש בו בכ"י דוחה אותה ח"ו עד שאינה יכולה להאיר בקרבו, דהיינו מחמת כעס כמארז"ל כל הכועס נשמתו מסתלקת ממנו, או מחמת תאוות ח"ו כמ"ש לא יגורך רע או מחמת גסות אשר בהכל יכול לאכול בחי' ישראל שבו כמ"ש נבלע ישראל בגוים, פי' שנבלע בחי' ישראל שלו בז' מדות רעות [שבנפש]
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך ד
- מזהה
- rh-s592armv
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.