ביאור על ראשי המטות
א'שה
וכתרגומו דרא דאשניו ועיקר השינויים הוא מבחי' עה"ד טו"ר כמ"ש בזח"א ויחי דרכ"א ועה"ד טו"ר הוא ק"נ, ובגמ' פב"ת דיומא דפ"ג ע"ב ש"מ אדם רשע הוא שנאמר כי דור תהפוכות כו' וברבות פ' נשא פ"י דרל"ז ד' פי' תהפוכות שהוא הופך פניו מן הקב"ה ומן המצות שנאמר כי דור תהפוכות כו' וכן ברבות פ' שלח פט"ז דרס"ו ג' בענין המרגלים נאמר עליהם כי דור תהפוכות כו' וע' מזה ג"כ ברבות ברות בתחילתו שזהו"ע הפכפך דרך איש כו' כי דור תהפוכות כו', וכ"ז נמשך מחמת ההתקשרות בנה"ב שמק"נ שמתהפכת כו' וזהו"ע עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים ונק' פוסח וצולע כו' ועד"ז ארז"ל ע"פ אם חומה היא אם מעמיד דבריו כחומה כו', וע' מענין ק"נ בפרד"ס שכ"ה בסופו ספ"ז ובהרמ"ז פ' אמור דצ"ה ב' בד"ה וכתרין תתאין כ' שהנוגה הוא בבחי' כתר לקליפות שהרי סתם כל כתר הוא היותר שלם שבכל הספירות והוא האמצעי בין פרצוף עליון לתחתון וכן נוגה בין הקדושה ובין הטומאה עכ"ל. והנה בכתר דקדושה יש דיעות אם הוא בחשבון ע"ס או שהחשבון הוא מחכמה. אך בקליפה הוא י"א כתרין שהנוגה אף שהוא כתר הוא בחשבון ובע"ח כתב שהבחי' י"א שהוא מקיף כו' וזהו"ע לבונה ששרשה גבוה מאוד. ואפ"ל שזהו בחי' שלמעלה מק"נ כו' ועמ"ש ע"פ ראה ריח בני כו', ובמ"א נת' שגקה"ט הם בי"ע דקליפה וק"נ זהו אצי' דקליפה עמ"ש ע"פ ויחלום והנה סולם כו' וע"פ ויבאו מרתה כו' וכמו שבקדושה אצי' הוא המחבר הא"ס עם בי"ע כך ק"נ ממוצע בין הקדושה והטומאה כנ"ל, ושני הדרכים ענין א' כי כתר הוא בחי' אצי' וט"ס הם בי"ע כו' ולכן נקראת נוגה בשם להט החרב המתהפכת משום דמתהפכת לפעמים לקדושה ולפעמים לסט"א והוא ענין ההתהפכות ממטה לנחש ומנחש למטה כו' כידוע.
ב) והנה להבין ביאור זה תחלה יש להבין מה זה ענין התערובות טו"ר שבנוגה. והנה יובן זה ממה שאנו רואים בכל דברים המותרים ואין בהם איסור לא מד"ת ולא מד"ס ששרשן מבחי' נוגה כי דברים האסורין שרשן מגקה"ט כמ"ש בע"ח, וכמו המאכל המותר שאעפ"י שנפשו של אדם מתאוה למאכל ואוכלו לתיאבון הנה מצד גופו של המאכל עצמו הרי הוא מעורב טו"ר וענין התערובות הזאת ניכרת מן הפעולה שפועל המאכל בגופו של אדם ובנשמתו שהרי אנו רואים כשיאכל אדם וישבע ממאכלים שאכל הנה יתגשם גופו ג"כ שיהי' נחשב כבהמה ומכ"ש נשמתו שתרד בירידת ההגשמה הזאת ג"כ בשעה ההיא ולכך נק' אכילה מרובה בשם אכילה גסה להיות כי גסות הרוח הוא ג"כ הגשמת הרוח וזה בא מגסות והגשמת הגוף ע"י אכילה מרובה כו' וזהו וישמן ישורון ויבעט שמנת עבית כשית בפ' האזינו ל"ב ט"ו וכמו שארז"ל בפ"ה דברכות ל"ב א' מלי כריסי' זני בישי ופרש"י מילוי הכרס הוא ממיני החטאים הרעים ואף שאוכל דברים המותרים והיינו מטעם הנ"ל שק"נ מתהפכת ומתחברת לג"ק הטמאות ונעשי' רע כו', ובבחיי פ' שמיני דקל"ט ד' בטעם הקטרת החלב החלב הוא השומן המביא את האדם לידי גסות הרוח והוא הסיבה שטבעו
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך ד
- מזהה
- rh-km6taskt
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.