עצמו, משא"כ נש"י צריכים להמשיך ע"י בחי' את הטפל לשם הוי' כו'. ולכאורה הוא תרתי דסתרי, דהא משמע מזה שהמלאכים יש בהם מעלה יתירה מנש"י שיכולים להמשיך מבחי' שם הוי' עצמו בלא בחי' את משא"כ בנש"י, ובאמירת קדוש משמע שישראל גבוהי' ממלאכים עד שא"א להם להמלאכים להתחיל ולומר קדוש עד שיתחילו ישראל תחלה, וא"כ צ"ל למה באמירת קדוש יש לישראל מעלה יתירה ובאמירת ברוך יש למלאכים מעלה יתירה, (עוד צ"ל מה שאנו אומרי' בסדר קדושה קדוש ברוך ימלוך, והמלאכים אין אומרי' רק קדוש וברוך כנז' בישעי' ויחזקאל, אבל ימלוך לא נז' גבי מלאכי', שלכך י"א שאין להפסיק באמצע הפרק רק לומר קדוש וברוך ולא ימלוך לפי שאין המלאכי' אומרי' ימלוך, אך אנן קיי"ל דמפסיקין ג"כ לימלוך, והנה צ"ל עוד דכיון שהמלאכי' א"א להתחיל לומר קדוש עד שיתחילו ישראל תחלה, א"כ איך אמרו קדוש מבריאת העולם עד מ"ת, שעדיין לא אמרו ישראל קדוש למטה, ואפילו את"ל דכיון דתפלות אבות תקנום בכלל זה ג"כ קדושה מ"מ הרי קודם האבות ג"כ אמרו המלאכי' קדשו בודאי, אך הענין דהנה) הטעם שא"א. והטעם שא"א להמלאכים להתחיל ולומר קדוש עד שיאמרו ישראל תחלה מבואר בזוהר פ' בלק שם בגין דקדושה מתלת עלמין סלקא ולא מתרין ולקבלייהו שלש קדושות קק"ק מג' עולמות בי"ע הנז' בפסוק ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, ולכן כיון שישראל הם בעשי' לכך מהם דוקא ההתחלה דאמירת קדוש, אך באמת מבואר בזוה"ק שם דגם במלאכים שייך בחי' עשי', וכמ"ש מלאכיו גבורי כח*