ומקנה רב
א'שמא
כי נק' ארץ שמלכך נער מט"ט משא"כ א"י מלכך בן חורין דא קוב"ה. והענין ע"פ מ"ש ברבות ויצא ר"פ ע"ב ע"פ וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים, חנוך לנער ע"פ דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה יותן את הארץ הזאת לעבדיך, והביא שם הידי משה פירש"י שאמר הכתוב שהי' קציר חטים ללא צורך אלא רמז הכתוב שהלך בימי קציר חטים ומצא דודאים קודם החטים וחזר לביתו כמו"כ עשה לסוף שהלך לכבוש א"י ולקח חלקו מעבר לירדן הקודם עכ"ל, ולמדנו הפי' כי כערך דודאים לגבי חטים כמו"כ ערך עבר הירדן לגבי ארץ ישראל, כי א"י נק' ארץ חטה כו'. ועיין* עוד מענין הדודאים בפ' ויחי דרמ"ב* סע"ב. אך מה ענין עבר הירדן לדודאים הענין ע"פ מ"ש בזהר ויצא קנ"ו הדודאים נתנו ריח ואינון תרין כרובים כו', ובמק"מ שם שהם מט"ט וסנדל שבהם ועל ידם ההעלאה ריח מ"ן של נש"י וגם על ידם נמשך המ"ד כי הם זו"נ דבריאה. וענין העלאה זו יובן עפמ"ש בד"ה מה יפו פעמיך בנעלים שסנדל קושר כתרים לקונו מתפילותיהם של ישראל כי הוא בחי' לבוש לבחי' מל' המתלבשת בבי"ע הנק' והארץ הדום רגלי והמנעל והסנדל מעור הבהמה בחי' חיצוניות ש' ב"ן שממנו שרש נה"ב, וע"י בירור נה"ב נאמר מה יפו פעמיך בנעלים כו' ע"ש והם הנקראים דודאים, כי דודאים דוגמת זו"נ שנק' דודים כמ"ש בפ' ויקרא דף ד' בענין שתו ושכרו דודים, אך זו"נ דבי"ע נקראים דודאים שתוספת הא' הוא להקטין הענין כמו עשתי עשר לגבי שתי עשר שמה שניתוסף אות א' נחסר המספר וכמ"ש מזה בפ' פקודי דרל"ג כל מה דאוסיף גרע והוא ע"ד ריבוי הכלי ומיעוט האור וכל מה שנמשך ומשתלשל למטה נעשה ריבוי הכלים שהן האותיות אבל האור מתמעט עד שמשתלשל בק"נ ששם מגודל ריבוי ההעלמים נעשו יש ודבר נפרד לגמרי ומתמעט האור כו', ועד"ז הוא ענין דודאים שהם זו"נ דבי"ע, שהכלים דבי"ע הן נבראים ואינן ערוך לכלים דאצי' שהן אלהות ע"כ נק' דודאים בתוס' אות על בחי' דודים, והוא כענין אהבה זוטא לגבי אהבה רבה, וגם הוא האהבה שנתברר מנה"ב דק"נ שנתברר להיות האהבה לאלקות כנ"ל בענין מנעל שהוא מעור נה"ב לכן נק' אהבה זו דודאים כו'. וברבות בשה"ש לז"א ע"פ הדודאים נתנו ריח, הדוד האחד תאנים טובות מאד זו גלותו של יכניה והדוד האחד תאנים רעות מאד זו גלותו של צדקיה כו' שני הדודאים הטובים והרעים נתנו ריח עכ"ל, היינו ריח בגדיו לבושי' ממעשה המצות של הצדיקים וריח בוגדיו דבע"ת.
ג) ורש"י בשה"ש ע"פ הדודאים פי' ע"ד מ"ש בירמי' רסי' כ"ד הראני ה' והנה שתי דודאי תאנים מועדים לפני היכל ה' כו' הדוד האחד תאנים טובות מאד כו'. ובעירובין פ"ב דכ"א סע"א אלו צדיקים גמורים, והדוד האחד תאנים רעות מאד אלו רשעים גמורים ושמא תאמר אבד סברם כו' ת"ל הדודאים נתנו ריח אלו ואלו עתידין שיתנו ריח עכ"ל והוא ענין ריח בוגדיו. והנה ענין תאנים מבואר ברבות בראשית ס"פ ט"ו שהוא הי' עץ הדעת ע"ש ע"פ ויתפרו עלי תאנה לבן מלכים שקלקל עם א' מהשפחות כו' וכ"ה שם פי"ט עלי
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך ד
- מזהה
- rh-94cwxpah
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.