עולת תמיד
א'קמא
מאור השמש שאין הזיו רק הארה בעלמא ממהות האור לכך אין המשכת הזיו פועל שינוי בהשמש עצמה כידוע, כמ"כ למעלה דהנה אנו אומרים מלך משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול שמו הנ"ל הוא בחי' הארה ממנו ית' שהארה זו נק' אא"ס ושמו הגדול לפי שאין התמשכותה פועל שום שינוי ח"ו במהו"ע ב"ה כמשל זיו השמש כו' לפי שאינו רק הארה וזיו בלבד שאינו נוגע למהו"ע כשם האדם לגבי מהות האדם, ובחי' הארה זו הנק' שמו הגדול הוא מקור ושרש חיות כל העולמות כולם עליונים ותחתונים דהיינו שכל התענוגים ואפילו תענוגי עוה"ב ויובלות ושמיטות ואפילו יום שכולו שבת שלאחר כל עליות העולמות כולם בטילים ונכללים בבחי' שמו הגדול שהוא מרומם ומתנשא עד אין קץ וסוף ותכלית שהרי הוא הארה שבבחי' א"ס ממש וא"כ אין לו קץ ותכלית כלל וז"ש אני הוי' לא שניתי כו' ואתה הוא עד שלא נברא העולם כו' הואיל ומקור חיות כל העולמו' עליונים ותחתונים הוא רק מבחי' הזיו והארה הנ"ל והזיו אין פועל שום שינוי בעצם המאור, וזהו פי' משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול משובח ומפואר עדי עד הוא ענין עליות העולמות בעילוי אחר עילוי כענין ילכו מחיל אל חיל שעולים מהשגה אל השגה עליונה יותר מג"ע התחתון לג"ע העליון וכשעולין בהשגה עליונה יותר היינו שמשיגים ומשבחים ומפארים את הש"י בעילוי רב מהשגתם הראשונה, כי השגתם הראשונה כלא ואין ואפס חשיבי לגבי מה שמשיגים אח"כ, ולכן הוא ית' משובח ומפואר עדי עד פי' בלי הפסק כי אין לה קץ לריבוי העליות שיש עילוי אחר עילוי כנ"ל מאחר שהוא ית' א"ס א"כ אין קץ לריבוי העליות שיוכל להיות בהשגה כו', אך כל העליות הנ"ל הוא רק עד בחי' שמו הגדול שהוא רק בחי' הזיו ממנו ית' שממנו מקור ושורש כל התענוגים שבהשגה הנ"ל אבל מהו"ע ית' לא שניתי כו' ומאחר שבחי' שמו הגדול הוא ג"כ א"ס כיוון שהוא זיו ממנו ית' לכך גם כל העליות שיש בבחי' ההשגה שמשיגים ומתענגי' בהשגתם בבחי' אא"ס ב"ה הוא ג"כ עדי עד ובלי גבול וזהו משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול. והנה ידוע מאמרז"ל במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו היינו שירד וצמצם את אורו הנ"ל הנק' שמו הגדול להיות נמשך ומתגלה בבחי' השתלשלות להיות נק' חכים ומבין ורחמן כו', דהיינו שהגם שמצד עצמות אא"ס הנ"ל הוא לאו מכל אינון מדות איהו כלל וגם האור והזיו הנק' שמו הגדול הוא ג"כ אור פשוט בתכלית הפשיטות וז"ש לך הוי' הגדולה והגבו' שבחי' מדות גדולה וגבורה בטילי' ומבוטלי' לגבי אא"ס ב"ה דלאו מכל אינון מדות הוא כלל, עכ"ז צמצם הוא ית' את אורו וזיוו בריבוי צמצומי' עד שנמשך בחי' שמו הגדול הנ"ל עד למטה דהיינו שירדה להיות מל' מל' כ"ע ומלכותו בכל משלה בירידות המדריגות עד שמהווה גם לבחי' צומח ודומם הגשמי' דאין לך עשב שאין לו מזל והמזל מקבל מעליון הימנו עד בחי' מל' דעשי' המהווה כל עולם העשי' ובמל' דעשי' מלובש מל' דיצירה כו' עד בחי' שמו הגדול שלפני כל ההשתלשלות. והנה כדי להמשיך מבחי' שמו הגדול הנ"ל שהוא מקור התענוגי' להתהוות בחי' לך הוי' הגדולה והגבו' כו' ועד למטה מטה כנ"ל היינו ע"י בחי' יעקב שהוא הבריח התיכון המבריח מן הקצה אה"ק ונאמר עליו לא יעקב כו' כ"א ישראל כו' דהנה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך ד
- מזהה
- rh-h3kbt5fv
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.