שלט3

הרצון אך מפני התפשטות הרצון אינו ניכר שם האהבה בהתגלות אלא בהעלם גדול, ושיאירו המדות שבהתגלות הנמשכים בצמצום מן השכל צריך להטיבם ולחדשם ממול פני המנורה היינו מהמדות שברצון שהוא בחי' הארת פנים דא"א שהוא חג"ת שבו והעיקר בחי' הת"ת שבו הנק' רח"ר רחמי גו רחמי כי רחמי סתם דז"א מקבל הארתו מרח"ר שבא"א, ולהיות כי עיקר קלקול הנרות שאין מקבלי' הארת אלקות הוא מצד הרצון דוקא של נקודת הלב הטבעי' שנמשך ונתפשט מאד בעניני עוה"ז שהוא ג"כ בל"ג בנה"ט שהיא מבחי' עוברי רצונו שאת זה לעומת זה עשה אלקים כמו שהרצון של נפש אלקית התפשטותה בל"ג כן הרצון הטבעי' מתפשט בל"ג והוא המכבה את האור האלקי' שלא יאירו המדות בשעת התפלה להיות מלובש ג"כ תוך כל מדה ומדה, לזאת העצה היעוצה בשעה שמאיר לו מהרצון של נפש אלקי' בחי' בכל מאדך להתבונן אפילו נוטל את נפשך הטבעי' דהיינו בשעת התעוררות רצון אלקו' לה' יזכור רצונו הטבעי' ויבטלנה בכל לבבו לומר עמך לא חפצתי כלל רק לה' לבדו ויתכלל רצון הטבעי' להיות גם הוא רק לה' לבדו ואז לא יהי' מניעה להארת המדות ממול פני המנורה, והוא הטבילה בנה"ד דנגיד ונפיק מן קדמוהי (פי' שהנשמה טובלת בנה"ד לשכוח על עצמותה לגמרי) והוא נהר של אש מזיעתן של חיוה"ק דהיינו כמו הזיעה שהיא מים רעים והפסולת שבאים מכח האש שמדחהו כן מצד תגבורת התשוקה נפלאה בחי' רצון האמיתי רק לה' לבדו יהי' בו הדיחוי הגדול לרצון אחר, והרי דיחוי זה כמעט כמו הרצון לה' מאחר שמכחו בא ונמשך, ולכן כשהנשמה טובלת בו באתה מיד למדריג' הרצון שבה לה' לבדו ואין זר אתו ששוכחת על עצמותה לגמרי. וזהו שהנה"ד בין געה"ת לגעה"ע עולים הנשמות לקבל בבחי' פנימיותן דהיינו בחי' השתחוואה והביטול כמ"ש והי' מדי חדש בחדשו וגו' טובלין א"ע בנה"ד של אש שלא ירגישו עצמותם כמו הטבילה במים שהיא ההתכללות בדבר הגבוה הרבה ממנו לבלי יהי' יש ודבר וכן הטבילה וביטול רצון ההפכי בנהר של אש שהוא בחי' המשכה וחסד שבבחי' גבורו' והסתלקו' אע"פ שכ"ז אינו אלא ביטול והתכללו' כמו אדם החפץ בתשוקה נפלאה לאיזה דבר הרי נמשך כל נפשו אל הדבר כן בהמשכה זו של אש היא הטבילה של הנשמה יש בביטול זה הסתלקות והתכללות לגמרי לפני הוי' ממש בבחי' התענוג העליון דאצי' שבג"ע דבריאה.בס"ד פ' בהעלותך דשנת תקצ"ד לפ"ק

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org