בהעלותך את הנרות
יח
בהעלותך את הנרות
וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות וגו', ובמדרש הובא בפרש"י למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאי' לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאי' חלשה אז דעתו שלא הי' עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו אמר לו הקב"ה חייך שלך גדול משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות. להבין זה גם להבין ענין ויכוח של משה עם הש"י בענין הבשר ששאלו בנ"י כמבואר בסדרה זו דכתי' ויאמר משה שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו ואתה אמרת בשר אתן להם הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם כו', פי' מי מספיק להם כן משמעו ופשוטו של מקרא, ומלבד גודל הפליא' על מרע"ה איך יפלא בעיניו על יכולת הש"י למצוא להם בשר וכדאי' בדרז"ל עד שאמרו ואיזו קשה זו או שמעו נא המורים כו', עוד יפלא גם בנוהג העולם מה זו פליאה כ"כ והלא היו סביבותם אומות רבות שהי' ביכולת למצוא להם משם הרבה צאן ובקר, ויותר מזה יפלא אומרו אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם משמע שאין סיפוק להם בכל בשר ודגים שבעולם וזה פלאי הלא בעולם יש כמה וכמה מאות פעמי' ס"ר אנשי' והעולם מספיק להם בשר ודגי' וכיוצא ומעולם לא נשמע שיחסר המין לאנשי' ומה הי' פליא' בעיני מרע"ה רבן של כל הנביאי' במציאת בשר ודגי' לס"ר אנשי' עד שלדעתו גם כל דגי הים לא יספיק להם, זה דבר שאין לו שחר כפשוטו.
א) אך הענין יובן עפ"י הקדמה בענין שבירת הכלי' בהיות שיש לתמוה על מה שאנו רואים שהאדם שהוא בר שכל יחי' ויקבל שפעו מן הצומח וחי שהם למטה ממנו במדרגה, עד שע"י אכילתו אותן יתרבה שכלו ויתחזק, וכל כך גורמי' גידול השכל עד שלפי אופן דקות או גסות המאכל, כך יהי' אופן גידול השכל שממאכל גס יהי' השכל גס ומפירות יהי' השכל דק וכן גם בפירות עצמן שמתפוח מתוק יוליד בו שכל מה שלא יוליד מתפוח מר או פרי אחרת כשקדים וכיוצא בהן וכנמצא בדרז"ל אין התינוק יודע לקרות או"א עד שיטעום טעם דגן וכן ר"נ אמר עד דלא אכילנא בישרא דתורא כו' והנה מזה נרא' שמעלת הצומח והחי גבוה מן האדם עד שישפיעו לו מזון וחיות, והנה אנו רואי' גם בהיפוך והוא אמרם ז"ל ע"ה אסור לאכול בשר והטעם לפי שהאדם הוא המעלה את הבשר ע"ד דוגמת עליית בשר הקרבן ע"ג המזבח כידוע מארז"ל שמשחרב בהמ"ק שולחנו של אדם מכפר עליו במקום מזבח כו' ולפי שע"ה אין בו כח להעלות הבשר אלא ת"ח שיש לו דעת בא"ס ב"ה ע"כ ע"ה אסור לאכול בשר והרי מזה מובן בהיפוך שהאדם גבוה הרבה מן החי עד שאין לחי עליי' בלעדו, ולכאורה שני עניני' אלו סות[רי'] זה את זה, אמנם הענין הוא דשניהם אמת שיש לכל א' מעלה על זולתו, האדם גבוה מן דצ"ח מצד א' ודצ"ח גבוהי' ממנו מצד א'. ויובן זה בהקדים תחלה שרש האדם והבהמה למעלה, בהיות כי אנו רואי' למטה ציור האדם משונה ענין סדר ציורו מסדר ציור הבהמה, שבהמה ראשה כפופה והאדם ראשו זקוף, וגם שבאדם השכל במוח והמדות
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך ב
- מזהה
- rh-d78b8ber
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.