כי תבואו אל ארץ מושבותיכם
עח
חסדי' וגבורו' שבכל העולמות, וכן הענין באדם שהוא עולם קטן יש בו ג"כ בחי' אלו וצריך לעורר הגבורות שבו על עצמו דהיינו על הרע שבו שהוא מסטרא דס"מ ונוקבי' שהם הם הרשעים וכמ"ש על ראש רשעים יחול וכמארז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר ופי' לעולם כי הרי תמיד יש לו בחי' רוגז שהוא מצד הגבורה שאין לך אדם שאינו כלול מטו"ר, והרע היינו הרוגז והחימה והכל הוא מסט' דרע כמארז"ל ורע לבריות, והרוגז והכעס ישפוך על הרע שבו שיקצוף מאד ויחרה אפו למה הוא כך והתעוררות בחינת הגבורה הנ"ל מזיעתן של חיות שהוא התלהבות שבפ' ראשונה של ק"ש ויש בה בחי' גבורות לכן צריך הוא לשפוך חמתו וירגיז על היצה"ר ביתר שאת כאשר יעמיק בשכלו ענין ההתבוננות באמונת ה' אחד ושישראל עלו במחשבה ושלכן רוצה לדבק מחשבתו להתכלל באחד אז יעשן אפו מדוע לא היתה כזאת בכל עת ואפילו שלא בשעת התפלה, וזהו ענין פ' שני' של ק"ש וחרה אף כו' שנמשך מהתלהבות הפ' ראשונה ולכך כתי' וסרתם ועבדתם אלקי' אחרי' שבאמת שלא בשעת התפלה אינו כעובד כומ"ז ח"ו אף בשעה שאינו עובד השם משא"כ בשעת ק"ש בהתלהבות לבו נדמה בעיניו מה שהי' רחוק מה' כל היום כאלו עובד ע"ז ממש כמ"ש פן יפתה לבבכם מיחודו ואהבתו והרי זה כאילו וסרתם ועבדתם והיטיב יחרה לו ובזה הוא מקרר הכעס והחימה שברע גמור ולא יהיה רע לאחרים כלל. וזהו ענין הצרעה שמסרס את הרע פי' שמקררו להיות כסריס שאין בו חמימות ולכן אינו מוליד, וגם מסמא את העיניים פי' שלא יביט על אחרים לא במילי דעלמא ולא בעבודתן בעין רעה וקנאה שמצד הרע כי אין הברכה שורה אלא על דבר הסמוי מן העין וכן ברכת ה' היא המשכת אלקות ואינו שורה כ"א בעין טובה.
ובזה יובן ענין המרגלים שלא רצו ליכנס לארץ כנען שהוא ענין השפלה וההכנעה למטה במצות מעשיות שהם ענינים גשמיים באמונת יחודו בתחתונים כי אמרו ארץ אוכלת יושביה היא פי' יושביה אין תופסין מקום לעצמן כלל ומבטלים עצמן ליחודו ית' שבתחתונים להיות אין עוד כו' כי היו דור דעה כו' ושורש נשמתם למעלה מעלה. (במ"א נת' כך שבחי' א"י היא מקור המצות מעשיות כמ"ש וזאת המצוה כו' לעשות בארץ כו' והמרגלים היו מבחי' שלמעלה יותר מבחי' זו וע"ד שרשב"י ע"ה היה במערה י"ג שנה ולא קיים כמה מצות מעשיות שהרי לא הי' לו מצה ויין לקידוש כו' וקיימם ע"י כוונה רוחנית כו', וכוונת משה ששלחם לתור את הארץ הי' שהם בכחם יעלו את הארץ כי מצות מעשיות צריכי' העלאה שלכן מברכים לפני כל מצוה ואומרי' ברוך אתה הוי' שהברכה היא המשכה כנודע מלשון המבריך את הגפן כו' והיינו שממשיכים הארת א"ס ב"ה על מעשה המצוה שעי"ז תתעלה מגשמיותה, ואחר שמעלים אותה אזי היא למעלה במדרגה יותר גם מן המקיים אותה ואז הוא מקבל ממנה, ולכן מיד אחר בא"י אומרים אשר קדשנו במצותיו אשר מלשון באשרי כי אשרוני כו' ששם שרש המצות ואז אנחנו נעשים מקבלים מהם לקבל קדושה עליונה זו
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך ב
- מזהה
- rh-zn7t69yz
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.