כי תבואו אל ארץ מושבותיכם
עב
כי תבואו אל ארץ מושבותיכם
כי תבואו אל ארץ מושבותיכם כו' ועשיתם אשה לה' עולה וגו'. להבין למה שינה הכתוב לקרוא ארץ מושבותיכם יותר מבכל התורה שנק' ארץ כנען. הנה ארז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו הקריב עולה בלא מנחה (שחייבו הכתוב להקריב עמה כמ"ש כאן והקריב המקריב קרבנו לה' מנחה סולת עשרון בלול ברביעית ההין שמן) וזבח בלא נסכים (הוא היין המתנסך ע"ג המזבח אחר העולה והזבח וכמש"כ ויין לנסך רביעית ההין תעשה על העולה או לזבח כו') וצריך להבין ענין דמיון זה שדימה הק"ש לעולה וזבח והתפילין למנחה ונסכים. והנה ענין הקרבנות שהיה יורד אש מן השמים ע"ג המזבח ותאכל את העולה ואת חלבי השלמים וכן הענין בק"ש כי הנה האדם מורכב מארבעה יסודות אש רוח מים עפר שהוא בחי' דצח"מ כנגד ד' אותיות שם הוי' שמשם נמשכו ונתהוו בחינות אלו, ובחי' יסוד האש הוא בחי' החי וכמ"ש במרכבת יחזקאל ודמות החיות מראיהם כגחלי אש כו' וכן הוא בחי' השרפים דהנה כתי' ושרפים עומדים שיש בחי' מלאכים וחיות הקדש שנקראים שרפים מפני שהם מיסוד האש האלקית ותמיד הם עומדים בהתלהבות מחמת שאין להם כ"א מחשבה אחת כל ימיהם מששת ימי בראשית שמשיגים רק זיו שכינתו ית' המחיה ומהוה אותם מאין ליש ולכן יומם ולילה לא ישקוטו היינו מפני שאין להם כ"א יסוד א' פשוט שהוא יסוד האש האלקות ואינם מורכבים משא"כ האדם שהוא מורכב מד' יסודות וגם המה מלובשים בגוף ונפש החיונית ולא יכול לעמוד במדרגה ומחשבה זו כל ימיו. ובאור ענין זה למה המלאכים אינם מורכבים והאדם מורכב נשמתו מד"י, יובן ג"כ על פי מה שאנו רואים בטבעיות בענין ההפרש שבין חי למדבר, דכתב הרמב"ם בהקדמתו לפי' המשניות שכל מיני בעלי חיים והאילנות יש להן פועל א' בלבד או ב' פעלים כמו שאנו רואין הדקלים שאין להם פועל אלא להוציא התמרים וכן שאר האילנות, וכן החיות נמצא מהם מי שיארוג לבד כמו העכביש כו' ומי שיטרוף כמו האריה אבל האדם יעשה מעשים רבים משתנים זה מזה כו'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך ב
- מזהה
- rh-gsb9cgfx
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.