כי תבואו אל ארץ מושבותיכם
עט
שבהם ונ' דהיינו בירור ש' ב"ן שמתחלה ש' מ"ה מברר ב"ן ואחר הבירור ש' ב"ן מתעלה יותר בס"ג אחע"ב כו' וכך הי' ענין המרגלי' אם היו עושי' שליחות משה שהם היו מעלים את הארץ אז אח"כ היתה היא מעלה אותם. אך הנה עד"מ בגשמיות כשאדם הגדול רוצה להעלות למעלה חפץ המונח בקרקע מוכרח הוא להשפיל א"ע למטה תחת אותו החפץ ואזי יקחנו מתחתיו ויעלהו למעלה מעלה, כן בלתי אפשר הי' שיעלו המרגלי' שהמה עליוני' במדרגה את בחי' א"י שהיתה אז למטה מהם בערך, אם לא ע"י שישפילו א"ע באמת למטה ממדרגת א"י וע"י השפלה זו שהיו משפילי' עצמן למטה ממנה היתה היא מתעלית מעלה מעלה ואז גם הם היו מתעלים עמה וכן הוא למעלה חיות נושאות ומנושאות עם הכסא שמתחלה הם נושאות את הכסא ואח"כ הכסא נושא אותן למעלה ממדרגתן כו' וע' בת"א פ' יתרו דקי"ט ע"ד משמע שבתחלה הם מנושאות ואח"כ נושאות כו' א"כ לפמש"ש בתחלה הכסא מגביה אותן ואח"כ הן מגביהות את הכסא כו' ולכאורה לפמש"ש צודק יותר לגבי הארץ והמרגלי'. והנה המרגלי' לא היו להם שפלות זו להשפיל עצמן באמת למטה מבחי' ארץ ישראל כמו שהיתה אז והוציאו דבה כו' והיינו הפי' שלא רצו ליכנס לארץ כנען שלא הי' בהם הכנעה זו כו' אבל משה עם היות שהי' למעלה מעלה במדרגה הי' ג"כ עניו ושפל מכל האדם כו' וז"ש שלח לך פי' שלח אנשי' שהם מבחי' ומדרגה שלך דהיינו שהם מעולם היותר עליון שיוכלו להעלות בכחם את א"י והיינו מ"ש אח"כ איש אחד דהיינו אנשי' שנמשכי' מבחי' אחד והיינו הנשמו' שנמשכי' מבחי' דכורא שהוא למעלה מבחי' א"י שהוא בחי' נוק' וזהו כולם אנשים כו'. נמצא ענין שילוח מרגלי' הוא כעין ברכת המצות שהוא בחי' אתעדל"ע להעלות הדבר שעושין בו המצוה כו' וכמ"ש ע"פ יברכך יאר כו', ברכה בראש כו'. לפ"ז ג"כ א"ש מ"ש רש"י אני איני מצוה אותך וכמו ברכת המצות אינו חיוב מדאורייתא כו' רק מד"ס וזהו לדעתך כו', ועשה כן ושלח אנשי' אלו, ומה הי' לו לעשות שהם לא הי' להם שפלות זו כו' לכן לא קיימו כמו ברכת המצות כ"א אדרבה כו' אבל מרע"ה עם היותו למעלה מעלה מהם הי' ג"כ ענו ושפל באמת אצלו לגבי כל א' מישראל. ע"כ נת' במ"א). וגם האמורי והכנעני יושב בהר שהן הם הז' אומות שבאמת היו דרים בה בעת ההיא והן הם הז' מדות הרעות אשר צריך ליזהר מאד שלא יפול ברשתם כי רגליה יורדות מות כו' וכמ"ש שבעה גוים גדולי' ועצומים ממך כו' אך באמת אמרו עצומים ממך, ממך דייקא שאתה מגדיל וכמ"ש ירמיה ואתה למדת אותם עליך אלופים לראש, כי מה שנחשבו לאלופי' ודבר גדול הוא מחמתכם שאתם מחשיבי' אותם ליש וגדול הוא בעיניכם אבל באמת צריך להקטין אותו בעיניכם כמו שאמר כלב סר צלם מעליהם וה' אתנו פי' שהויה נמשך אתנו במקרא משנה כו' וכלים מכלים שונים כו' כנ"ל (והאור דוחה את החשך וכמ"ש במ"א בד"ה כיצד מרקדין כו' וע' בזהר פ' שלח דק"ס ריש ע"ב). וזהו ענין מנחה ונסכים שהמנחה היא מבחי' צומח וכל קרבן מנחתך במלח תמלח שהוא בחי' דומם וכך ענין התפילין ושאר מצות מעשיות ירדו ונשתלשלו בבחי' דומם כגון התפילין שבפסוק ואהבת
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך ב
- מזהה
- rh-zyd136d2
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.