לבאר ענין המבואר ע"פ בהעלותך את הנרות
שמה
עילאין הוא הב' גדפין אהוי"ר כידוע ועל ידם פורחת הנשמה כנזכר בלק"א, והוא ג"כ כמשל הנ"ל שעיקר הפנימי' הוא הרצון הנק' בחי' נקודת הלב שהוא העיקר, (ולכן שרש אהבה הוא אבה מל' רצון) ואהוי"ר הן נק' בחי' כלים להרצון, ורק הארה ממנו מתפשט ומתלבש בהם שהם הכלים המלבישים אותו, ועיקר תלוי בהרצון שאם הרצון לעלות למעלה מאיר בהגדפין לפרוח למעלה, אבל הכנפיים בעצמן לא היו יכולים כלל להגביה בלעדי הארת הרצון בהם (כי המדות הגלוים אהוי"ר הם כלים גשמיים נגד בחי' נקודת הלב בחי' הרצון שנמשכה הארה מהרצון להתלבש במדות להחיותם וע' באגה"ק ד"ה וצדקה כנחל איתן ובד"ה אין ישראל נגאלין אלא בצדקה דשם נת' מענין גילוי פנימי' נקודת הלב כו').
וזהו כוונת הזוהר שמפרש שהכל הוא בחי' התלבשות אורות בכלים וזהו הנק' כנפיים עילאין שמלובש בהם הרצון. עד דמטו להאי בוקר דיוסף הוא בחי' יסוד ז"א ששם מתגלים הה"ח דע"י הנק' נהורא קדמאה שמתגלה שם בחי' הה"ח יותר מבשאר הספירות כנודע המשל שבחי' גילוי התענוג והרצון הוא ביסוד יותר מבשאר הספירות לפי שמדת יסוד הוא ההשפעה כו' וכמשל אדם שהוא בדרך רחוקה והוא רוצה וחפץ לבוא לביתו הנה תחלה כשהוא עדיין רחוק אין התענוג גדול כל כך כי הוא עסוק עדיין ברצונו לבא לביתו ועדיין אין נשלם שהוא עדיין מרחוק כו' וכשהוא מתקרב סמוך לביתו אז נתגלה הבחי' עונג מאוד מפני שנגמר ונשלם רצונו וחפצתו כו' (וכנז' בשמשון שהיתה נשמטת כו' בעת גמר כו' דוקא שאז הוא עיקר התענוג כו' כמבואר במ"א בארוכה ע"ש), כן למעלה תחלת רצונו הוא שיהי' עולמות אבי"ע כידוע וזהו עיקר רצונו כו' אך לא הי' באפשרי כ"א ע"י המשכות אורות בכלים והסתרות שיוכלו לקבל. והנה כאשר נשלמו כולם וירד השפעה בבחי' יסוד שאז נגמר רצונו ומחשבתו הקדומה אז נגלה בו בחי' תענוג מעתיק כמשל הנ"ל שבגמר ושלימות התענוג כו' וכמשל אדם שעושה כלי כשנגמרה ונשלמה אז הוא מקבל תענוג ממנה דוקא לאחר שנגמרה ונק' זה בחי' ששון כידוע (וזהו כוונתו מגו דכל נהורין בו תליין כו' שכולם נתגלין בו כנ"ל והוא הגומר שהוא האחרון נתגלה בו מע"י כנ"ל, כי סוף מעשה דוקא הוא במח"ת, ולכן זיווי' סליק כו' שכולם היו בהתלבשות בכלים והסתרות ובו ניגלו כל האורות בבחי' גילוי וכנ"ל) לכן זיווי' סליק כו' ולא יכלין למיסבל ולקבל האור בלי הסתרות וכלי כו' אתא דוד ואתקין בוצינא חופאה להאי בוקר כו' לאתחפאה בי' ולקיימא עלמין דלתתא בסדורא דבוצינא דא וע"ד כתיב בוקר אערך לך ואצפה כד"א ויצפהו זהב כו' ובגין דההוא בוצינא דדוד [איהי] בי' [ובה] תליא אמר דאיהו (להאי) [ליהוי] חופאה להאי בוקר עכ"ל, פי' שדוד הי' עבודתו לתקן ולהגביה מדת מל' כידוע שהי' מרכבה למל' דאצי' ולכן תיקן דוד בוצינא להאי חופאה כו', פי' בכדי להסתיר על בחי' יסוד ז"א שהוא נק' בוקר שלא יוכלו לסובלו מרוב האור כנ"ל, תיקן דוד מדת מל' שהוא נק' חופאה שהוא מכסה ומצפה על בחי' יסוד ז"א ומסתרת הארת כו' (שמדת מל' הוא שיהי' דוקא יש ודבר בפ"ע למלוך עליהם ונסתרת הארת יסוד ז"א כו'), והטעם שבמדת מל' יש כח להסתיר האור יסוד ז"א הוא מפני שהתהוות של מדת מל' הוא מן ההעלאת מ"ן של כנ"י כנ"ל (שעי"ז היא ניגבה) כידוע, והנה ההעלאת מ"ן של כנ"י הוא מברורים שמבררים ממאכלים כו' משבירת הכלים ומעלים ליחודו ית' ושרש המאכלים הוא
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך ב
- מזהה
- rh-40tjk2cr
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.