והי' לכם לציצית
קיח
שקודם שמגיע זמן המצוה יהי' נזכר המצוה ויהי' מכין א"ע לקיימה דוגמת זכרהו מאחד בשבת כו' וכן מצינו ברע"ק בעסק מצוה החמורה בכל נפשך אפי' הוא נוטל את נפשך, אמר כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה מתי יבוא לידי ואקיימנו כו' פב"ת דברכות דס"א ע"ב, ועד"ז אמרו שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום, וכמו"כ בכל יום צריך לזכור המצות שיש לו לקיים באותו יום, וגם בכלל זה ודאי מצות צריכות כוונה ע"ד זכור ושמור. וענין מכאן שמוסיפים מחול על הקודש י"ל שבכל המצות זהו"ע דקדוקי סופרים שבכל מצוה וכמו שיורי מצוה, ואפ"ל שע"י וזכרתם את כל מצות מעורר כן למעלה זכרתי לך חסד נעוריך כו' זכור רחמיך וחסדיך כו', עוי"ל פי' וזכרתם עדמ"ש במשנה ספ"ב דאבות ודע לפני מי אתה עמל כו' ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך כו' והיינו שיזכור מי הוא המצוה את הציווי הזה כו' ויזכור שהמצות הם מצות הוי' אשר אין עוד מלבדו.
ז) בחיי ר"פ בראשית ד"ג ע"א פי' וזכרתם דגבי מצות ציצית שהוא לשון ריח כי ריח הוא זכרון הדבר, וכענין שכ' בקרבנות ריח ניחוח אזכרתה לה' ר"פ צו ו' ח', ובפ' ויקרא ב"ב פירש"י הקומץ העולה לגבוה הוא זכרון המנחה שבו נזכר בעליה לטובה ולנח"ר עכ"ל. וכתיב בציצית וראיתם אותו וזכרתם והיינו ג"כ הריח, וכמ"ש וריח שלמותיך שהוא ציצית כריח הלבנון, ור"ל כי זכרון אותם המצות כזכרון לבנון, והלבנון הוא החכמה אשר מצות ציצית רומזות אליה, ול"ב חוטין כנגד ל"ב נתיבות פליאות חכמה עכ"ד בשינוי לשון קצת, וע"ע בבחיי ס"פ יתרו צט"ב ע"פ אזכיר את שמי ומלת אזכיר מל' אזכרתה שהוא המשכת הריח כו' ובאורו אמשיך את הרצון לשמי עכ"ל, והיינו כענין נח"ר כו' נשמע מדבריו דהריח זהו המשכת רצה"ע בבחי' שמו, וע' בזהר ר"פ צו דכ"ו ע"ב מענין כמאן דאריח ריחא ובמק"מ שהוא מה שנמשך כתר ורדל"א כו', ובענין זכרון לבנון שהו"ע הריח שבחכמה זהו כענין שמן המשחה שהשמן עצמו הוא חכמה וכאשר מאיר בו הארת הכתר זהו בחי' ריח, וזהו שהיו נותנים בשמן המשחה בשמים ראש מר דרור כמ"ש מזה בלק"ת ס"פ נשא בד"ה זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו ועמ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה באתי לגני בפי' אריתי מורי עם בשמי, אכלו ריעים כו', וזהו שארז"ל גבי אתרוג שיש בו טעם וריח היינו הטעם שרשו מחכמה חיך מ"ה כל חיך הטועם, והריח מבחי' כתר ועמ"ש ע"פ לריח שמניך טובים, ולפמש"ל בשם הבחיי דפי' ריח המשכת הרצון נח"ר י"ל שזהו המשכת התענוג בחכמה כמ"ש בת"א בד"ה זכור את יום השבת לקדשו דרוש הראשון, פי' לעשות את השבת כי שבת עצמו הוא חכמה ולעשות את השבת בחי' וקראת לשבת עונג להמשיך תענוג העליון בחכמה והיינו ע"י מעשה המצות אשר קדשנו, אשר הוא
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך ב
- מזהה
- rh-ctqdf8wb
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.