לבאר ענין המבואר ע"פ בהעלותך את הנרות
שמא
עומדת לפניו ב"ה וכמאמר נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראת כו' שהיתה מבחי' טהירו עילאה וירדה מאיגרא רמה כו' בחומר גופני לחשוב ענינים גשמי' כמו דאגת פרנסה כו' וכמה רחוק זה מבחי' לאסתכלא ביקרא דמלכא כו'. ובזה יובן מ"ש ברחמיך הרבים רחם עלינו, ברחמיך דייקא, כי אנו אין משיגים הרחמנות שעלינו כמו שהוא באמת, לפי שגם בחי' התפארת הדר גאון עוזו שאנו משיגים שכולם משבחים ומפארים כו' הוא רק את שם כו', שמבחי' זו לבד אנו משיגים הרחמנות שעלינו מה שנתרחקנו מהשגת בחי' זו, אבל בתפארת ה' מהו"ע ית' לית מח' תב"כ, אבל הוא ית' המדע והיודע יקר תפארת גדולתו כמו שהוא לאמתתו, יודע גודל הרחמנות שעלינו כו' יותר לאין קץ ושיעור עד בלי תכלית ממה שאנו משיגים.
ב) והנה בחי' ג' מידות אלו הגדולה והגבורה והת"ת כלולים המה כאחד להיותם מתאחדים יחד והן אהוי"ר ורחמנות הכוללת שניהם אהוי"ר, והוא בחי' האבות אברהם יצחק ויעקב כנודע, וע"כ כל פסוקים שבסדר התפלה יש מהן שנאמרו בענין מדת הגדולה ויש מהן שנאמרו במדת הגבורה ויש מהן שנאמרו בבחי' התפארת שהוא בחי' רחמים כמו באשרי גדול ה' כו' ואח"כ להודיע גבורותיו כו' ובהודו לא תכלא רחמיך כו', וכן ביוצר ג' מדות אלו נזכרים תמיד כידוע למעיין ומשכיל בהם, אבל ג' מדות אחרונות נצח והוד ויסוד הן מערכה בפ"ע והם ענפין מג' מדות חג"ת כידוע, ופי' בחי' נצח היינו כמ"ש עם קשה עורף, וארז"ל שלשה עזין הן ישראל באומות, שהן בטבע עזים וחזקים במדת הניצוח שלא ליפרד מאחדותו ית' אף בלי שום התבוננות רק מצד עצם האהבה המוסתרת, ופי' ההוד כמ"ש מודים אנחנו לך כו', וכידוע החילוק בין ברכה להודאה, ברכה הוא בחי' גילוי והודאה הוא אף שאינו משיג כו', וגם להודות לה' על כל מה שמשיג בגודל פעולותיו והשתלשלות עולמות עליונים כו', ויסוד הוא בחי' התקשרות להיות נפשו קשורה בה' חיי החיים כו' (והוא בחי' נר הששי שהוא דולק תמיד כי הוא כללות כולם כמ"ש כי כל בשמים ובארץ כו' והוא עיקר ההשפעה וממילא הי' נמשך האור בכל המדות), ובחי' מל' הוא לקבל עליו עול מלכותו ועבודתו כעבודת העבד לאדוניו כו', הן הן ז' נרות המנורה שהוא ז' מדות שבכנ"י.
והנה ידוע דמקור ושורש המדות הוא מחב"ד, דהיינו חכ' הוא מקור השכל המשיג את ה' כו', ובינה הוא ההתבוננות בהשגה זו כו' ועי"ז נולדו מהשגה זו האהוי"ר ושאר המדות כנ"ל. והנה חכ' זהו בחי' שמן והמדות הם בחי' אור הז' נרות, ולכאורה תמוה כנ"ל דהרי האור נראה יותר מעולה מהשמן כנ"ל. ויובן ע"פ מ"ש במק"א (ביאור ע"פ זכור את יום השבת כו') בענין מארז"ל האבות הן הן המרכבה למה נק' האבות בשם מרכבה דבשלמא בחי' המרכבה דפני ארי' פני שור כו' שהם בבי"ע שפיר שייך לקרותו בשם מרכבה מטעם ששרשם מבחי' מלכים דתוהו שנפלו בשבה"כ בעולם הבריאה וע"כ יש בכחם להעלות בחי' אדם שעל הכסא כו' אבל האבות ששרשן מחג"ת דאצי' דאיהו וגרמוהי חד א"כ למה נק' בשם מרכבה. אך הענין דכמו שענין שהחיות נושאות את הכסא היינו שמעלים את בחי' אדם שעל הכסא לבחי' שלמעלה ממנו, ועי"ז ממשיכים בו אור חדש
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך ב
- מזהה
- rh-g50deye7
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.