וזה מעשה המנורה
שסא
מבחי' חכמה שלמעלה מההשגה, ובזה מובן ג"כ החילוק הב' שבין ישיבה לעמידה שבעמידה מוגבה הראש יותר מבישיבה דהיינו הגבהת המוחין כי בק"ש הוא בחי' התבוננות בחי' מוחין דאימא ובשמו"ע הוא בחי' מוחין דאבא שהם נעלים יותר ע"ד שאין דומה שמיעה לראיה ועי"ז גופא נמשך עמידת הרגלים ע"י הגבהת הראש שלפי שהחכמה והראי' גבוה יותר מבחי' השמיעה וההבנה לכך נמשך ממנה תוקף וחיות למטה יותר גם בבחי' ירכין.
ד) והנה באתעדל"ת בבחי' עמידה וביטול הנ"ל נמשך כמ"כ אתעדל"ע בבחי' זו וכמ"ש ועמדו רגליו ביום ההוא כו' כי בחי' השמים כסאי הוא בחי' ישיבה ואז כביכול אין הרגלים מגיעים למטה, דהיינו שבעולם העשייה לא נמשך כלל הגילוי כי אע"פ שלמעלה נעשה בחי' יחו"ע באמירת אחד כו' שזהו בחי' יתיב על כורסיי' כנ"ל הרי גילוי זה רק למעלה בעולמות העליונים משא"כ למטה החושך יכסה ארץ ולכן דוקא לע"ל כתיב ביום ההוא יהי' הוי' אחד כו' שיהי' הגילוי למטה, אבל עכשיו אע"פ שבק"ש ממשיכים האור וההמשכה להיות התלבשות אוא"ס ב"ה בו"ק ונק' אחד הנה גילוי זה עיקרו למעלה לבד ולכן נק' ישיבה שאין הרגלים מגיעים למטה פי' שלא נמשך הגילוי בעשייה, וגם כי בישיבה אין הרגלים עם הגוף במדריגה א' כלל, אבל לע"ל שיהי' הגילוי למטה נק' ועמדו רגליו עמידה ממש למטה, והיינו מפני שבעמידה גם כן הוגבה הראש כביכול פי' לפי שיהי' הגילוי מבחינה עליונה יותר מהגילוי דעכשיו דכתיב כונן שמים בתבונה וזהו ענין היושבי בשמים כו' ולכן מבחי' זו א"א להיות נמשך הגילוי רק בבחי' שמים אבל בחכמה יסד ארץ חכמה למעלה מבחי' תבונה וזהו כמשל הגבהת הראש כו' כי בחכמה שורה א"ס ב"ה ממש בחי' יחיד שלמעלה מההתלבשות שבמדות ו"ק שאז נק' אחד, ולכן בגילוי מבחינה זו נמשך הגילוי גם למטה והארץ הדום רגלי ועמדו רגליו כו' וירכין וגופא כחדא, שע"י הגבהת הראש יעמדו הרגלים למטה וכו', דהא בהא תליא, כי בחכמה דוקא שלמעלה מבחי' תבונה יסד ארץ שלמטה מבחי' שמים, ע"כ ע"י הגבהת הקומה בבחי' חכים ולא בחכמה ידיעא כו' יהי' ועמדו רגליו כו', וגילוי זה הוא בחי' ותורה אור דהנה כתיב עוטה אור כשלמה שאור התורה מלובש בלבוש ונק' שלמה והוא בחי' השמים כסאי כו' בחי' יושב ועוסק בתורה אבל בגילוי פנימית התורה לע"ל זהו ותורה אור שעיקר לימוד התורה הוא בעמידה כמ"ש ואתה פה עמוד עמדי כו', והמשכה זו להיות ותורה אור הוא ע"י כי נר מצוה שהמצוה הוא בחי' והארץ הדום רגלי כי נש"י נק' רגל ברא כרעא וע"י קיום המצות שהם מקיימים כמו צדקה הוא בחי' והארץ הדום רגלי, והנה כמו שע"י הגבהת הראש עומדים הרגלים על הארץ, כמו"כ להיפך ע"י עמידת הרגלים על הארץ יוכל להגביה ראשו ולעמוד משא"כ אם יושב ויש הפסק רב בין רגליו לארץ לא יוכל לעמוד ולהגביה הראש ולכן ע"י כי נר מצוה שהוא בחי' עמידת הרגל על הארץ שארץ הוא מצות מעשיות שעלי' עומדים נש"י ברא כרעא וכו', עי"ז יוכל להיות ותורה אור הגבהת הראש כו' והוא גילוי פנימית התורה, ועוד שע"י קיום המצות מזדכך הנפש שיוכל לבא לבחי' עמידה וביטול בשמו"ע וכמשל שעושין רפואה ברגל ועי"ז מתרפא הראש, כמ"כ באדם כדי שיוכל לבא לבחי' צלותא מעומד בבחי'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- אור התורה
- כרך
- במדבר כרך ב
- מזהה
- rh-vcv34b7b
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.