שיתאוה דבר מה כפי טבע לבבו יוכל להכניע ולהחליש המדה מיד שישכילוהו בסברות וטעמי' שזה הדבר מזיק ורע לו יתחרט בלבו ויבטל התאוה שבלבו לגמרי מכל וכל כו'. וא"כ הרי מצד גדלות כח השכל שבגדול יוכל להכניע למדותיו. ועוד שמדותיו יותר נכנעי' אל כח השכל שמיד יתחלשו ויכנעו מצד הוראת כח השכל עד שהמוח שליט על לבו תמיד כנ"ל. משא"כ בתינוק ובהמ' שמדות שלהם חזקים ותקיפים יותר מטעם הנ"ל. ואמנם א"א לומר שמדות שבגדול בשנים חלושים בעצם מציאותם יותר ממדות התינוק שהרי מדותיו הטבעיי' כבר נטבעו בנפשו מתולדתו. (ואדרבה תקיפי' יותר שלא ישתנו ויוחלפו מדבר להיפוכו). משא"כ בתינוק שהגם שמדותיו קשים וחזקי' אבל יכול להחליף ולשנות רצונו להיפוכו ע"י פיתוי בנקל מצד שאינם תקיפים בעצם כנ"ל מצד הקטנו' בנפש עד שיגדל וגדלו המדות הטבעיים יותר ולא יחליף מהן ללאו כו'. (ולא מצד גדלות הדעת וקטנות הדעת שבמדות ימצא הפרש זה בין קטן לגדול אלא מצד עצם המדות בקטנות וגדלות). אך הטעם הוא לפי שבגדול בשנים נגדל כח דעתו ושכלו יותר ע"כ מדותיו הטבעיים נכנעים ומתחלשים מיד להטותם מדבר להיפוכו מחמת תוקף הדעת ושכל שישכיל. שזהו דבר הרע ומזיק לו וכל שיגדל יותר בשנים יתחזק כח השכל יותר לשלוט על המדות הטבעיי' כמו שאנו רואים שבזקנים המוח שליט על הלב יותר מבנערים מצד שדעת זקנים נתיישבת בהן בחוזק יותר. אבל לא מצד חלישות המדות הטבעיות בזקנים יות' מבנערים שהרי שרש עצם מהות המדות הטבעיים גם בזקנים תקיפים וחזקים יותר בעצם מציאותם בעצמות הנפש יותר כנ"ל. (אף על פי שנחלש כח הדם הוא הנפש הטבעי' בזקנים יותר. אבל מצד גידול המדות הטבעיים ביותר בזקנים הן קשים ותקיפי' יותר כמו הארז הקשה ביותר כשיגדל זמן רב ביותר משא"כ הקנה הרך ואילן קטן כו'). ובכל זה יובן באדם שכלול מחומר וצורה שהוא נה"א ונה"ב. (שהוא בחי' מ"ה וב"ן שהוא בחי' תיקון ותוהו כמשי"ת). שמדות הטבעיים נכנעים מיד לשכל והשגה האלקית שבנה"א שנק' אדם שהוא ענין מ"ה שהמוח שליט על הלב כנ"ל. וכל שיגדל כח השכל והשגה האלקית יותר יותר מתחלשים טבע המדות שבגופו. וכמאמר תוקפא דנפשא חולשא דגופא כו'. ועכ"ז שרש עצם המדות הטבעיות גבוה יותר בעצמות הנפש שלמעלה מן הצורה דבחי' אדם והוא התפעלות המדות באה"ר שלמעלה מן הדעת שהן תקיפי' וחזקים הרבה יותר מן השכל וחכמה כנ"ל. כמו שמדות הבהמה חזקים מאד כו'. וז"ש אדם ובהמה תושיע ה'. ויש מעלה יתירה בבחי' מדות דבהמה יותר ממדות שכליי' דאדם. וכמ"ש ואני כו' בהמות כו' עד שמעלה לנפש אדם. וראיי' מן הקרבנות ומאכל הבשר בהמה שמחי' ומוסיף כח השכל כו' כמ"ש במ"א. וזהו מצד שרש הבהמה שלמעלה מאדם וע"כ קדמו הבהמות וחיות לאדם בי"מ דמע"ב כו'. ועכ"ז בחי' מ"ה דחכ' דאדם מברר לב"ן דבחי' בהמה וכמו שהמוח שליט על הלב כמו הצורה בחומר כנ"ל. ואמנם אחר הבירור יש כח בנה"ב להעלות לנה"א מצד שרש' שלמעלה מבחי' מ"ה דאדם שגבוה יותר מן השכל והוא בחי'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור