ובאה מנקודת החכמה לגלוי במהות השכלה וסברא בטוב טעם והשגה לאורך ורוחב שנק' פנים מסבירות שזהו בחי' בינה כידוע אבל כל זה עדיין בלי נטייה לדון משכל וסברא זו איזה מדה בשכל עצמו אם לזכות או לחוב או שעדיין יכולין לומר בה דבר והיפוכו כא' לזכות ולחוב מאחר שאינו רק שכל פשוט (כמו בפלפול וסברות וטעמי' שבגמ' לא נודע כלל עדיין מה יהיה הפסק הלכה לאיסור או להיתר וכה"ג) אבל האמת אינו כן שבודאי יש חלוקי המדות דחו"ג בחו"ב עצמן כמו שאנו רואים בכל מושכל שמיד יטה כלפי חסד או כלפי דין כמו ב"ש אוסרין וב"ה מתירין אלו מטמאין ואלו מטהרין כו' לפי שזה כח שכלו והשגתו מטה כלפי חסד ע"כ דעתו ממילא נוטה להתיר ולטהר וזה שכלו והשגתו מטה כלפי דין ע"כ אוסר או מטמא וא"כ כבר היה התחלקות דחו"ג בשכל והשגה דבינה עצמה שהרי זה אומר טעם וסברא לדבריו בפנים מסבירות וזה אומר טעם וסברא להיפוך וגם בשכל וסברא אחת זה לומד ממנה לחסד וזה לומד ממנה לדין כמו מ"ט דר' פלוני (אמר קרא כו' וממקרא זה עצמו אומר השני טעם להיפוך כו') וגם בחכמ' עצמה בבחי' נקודת ההשכלה יש בה מדות דחו"ג בעצם כו' (כמו שהקשו לרב וכי מה בין זה כו' ושתק (ביצה ו, א) לפי שנעלם ממנו הטעם שבבינה ועכ"ז אינו חוזר מדבריו כו') וזהו שנק' ו"ק דאבא וז"ת דבינה (והן מט"פ טמא ומ"ט פנים טהור שבבחי' ז"ת דבינה שהן מ"ט שערי בינה כידוע) ולפ"ז מהו ענין הדעת שהוא המחלק לחו"ב להטות השכל כלפי חסד או כלפי דין כנ"ל אחר שכבר נחלקו שם שיש שכל המטה כלפי זכות ויש שכל המטה כלפי חוב או בשכל אחד יחולק לב' דעות לחו"ג כנ"ל וד"ל:
(יא) אך הנה שרש הענין הוא דהגם שבודאי כבר יש מציאות התחלקות השכל והשגה להטות לחסד או לדין כנ"ל עכ"ז הרי אין כאן הכרעה כלל אם יופסק לחסד וזכות או לחוב ודין וכן באו"ה וטומאה וטהרה אם הלכה כדברי האוסר או המתיר ואם ההלכה לטמא או לטהר וכן לחיוב וזכאי וכשר ופסול כו' הנה לזה הוא ענין כח הדעת שהוא הנק' מכריע שמכריע בין ב' הדעות הללו ההפכיים דחסד ודין אם כדברי המתיר ומטהר או כדברי האוסר או מטמא כו' וזהו הנק' דעת נוטה ואין הכוונה שממנו עיקר ההטייה לחלק השכל לחו"ג אלא לאחר שכבר נחלק השכל והטעם לב' קצוות שקולים לחו"ג בא כח הדעת ומכריע ביניהם והלכה כדברי המכריע כידוע שמפני טעם זה אין ב"ד שקול בשנים אלא בג' דוקא לפי שהשלישי הוא המכריע ביניהן כו' וכמו עד"מ קו המשקולת שמכריע לפעמים לכף הימין ולפעמים לכף השמאל כו' וזהו ענין הדעת הנ"ל שכולל לחו"ג וכלול מחו"ב כנ"ל וד"ל:
(יב) אך הנה עדיין יש להבין דאם הטיית השכל כבר הוא נוטה לב' קצוות חסד ודין ואין הדעת רק מכריע לחסד או לדין כנ"ל א"כ יפלא מאין יש כח בבחי' הדעת הזה להכריע לא' מן הקצוות דוקא שאין כח זה בחו"ב עצמם שהן עיקר ומקור להתחלקות המדות שבשכל לחו"ג כנ"ל שהרי
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור