בלי חילוק דעו' כלל וה"ז ממש כמו משל עמיד' ב' כפות המאזני' בשוה שאין הפרש כלל בזה בין כשעומדים בשוה מצד משקל המשא שניתן בשניהם בשוה ממש שמפני זה הן שקולים או כשאין בהם משא כלל שעומדים שקולי' ממילא מחמת לשון המאזנים שעומד בשוה שזהו כמו שלא הובא הדבר במשפט הטיית השכל לחו"ג כלל כו' וד"ל:
(כד) וכך יובן במה שאין הכרע בב' דעות ההפכיים בד"ת שהוא בא מצד שאין הטייה כלל ברצון הפשוט כנ"ל שזהו כעמידת המאזנים בלא משקל כלל שהן שקולים ממש בשוה מצד לשון המאזנים שעומד בשוה וכמו שלא היה התחלקות ב' דעות כלל כשלא בא במשפט כלל וזה הגם שבא במשפט כאשר שאין הכרע כלל אחר שנחלקו הב' דעות לב' קצוות רחוקי' שעומדים שקולים כמו עמיד' המאזנים בשוה מצד המשקל שהוא בשוה בשניהם שמפני זה אין הכרע בלשון המאזנים ועומד בשוה והכל אחד וד"ל ועכ"ז יש הפרש בזה כאשר הלשון שנק' קו המשקול' עומד ביושר מצד עצמו כשב' הכפות בלי משקל כלל ובין כשעמידתן ביושר בא מצד משקל השוה בב' הכפות שבלא משקל כלל אין כאן הכרעה כלל ולעולם יעמדו שקולים בשוה אבל במשא המשקל בשוה יתכן ענין ההכרעה מקו המשקולת כו' וכ"ה ההפרש בין כאשר לא בא הדבר במשפט השכל כלל שהרצון בלי נטיה כלל כנ"ל משא"כ כשבא הדבר במשפט אע"פ שהוא שקול שייך בזה ענין ההכרעה לימין או לשמאל ואמנם באמת גם בלא משקל כלל יש כח ההכרעה לימין או לשמאל רק שהוא בכח ובמשקל שוה באה ההכרעה בגלוי (כמשי"ת) והנה הנמשל מכל זה יובן למשכיל למעלה בבחי' ד"ע וד"ת הנ"ל במ"ש כי אל דעות הוי"ה כו' שבחי' כ"ע הוא בחי' הרצה"ע הפשוט כמו שאמר ריב"א (ברכות ז, א) יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך כו' וכן אמר (שם) הקב"ה מתפלל מאי מצלי יהי רצון מלפני שיגולו רחמי על מדותי כו' והענין הוא כנ"ל שבעצמות הרצון הפשוט עדיין אין בו נטיה לחו"ג רק ע"י בחי' ד"ע הנ"ל שמטה לרצון לזכות עפ"י שכל הנעלם דבחי' ח"ס שנק' טעם כמוס כנ"ל שממנו יתהווה שכל גלוי ואז ממילא יטה שכל הגלוי עפ"י ד"ת לזכות וחסד לימין יותר מלחוב שהוא בשמאל כמו אם ישראל רובם טובים או שרבו המצות וזכיות על העונות שיכריע לכף ימין לזכות וחסד על כף השמאל וזהו שיכבשו רחמיו את כעסו ע"פ התגברות הרצה"ע להטות לחסד יותר מלדין כו' ולהיפוך כאשר קו השמאל דכח הדין גובר כשרבו העונות על הזכיות ורוב ישראל רעים וחטאים וגובר על המעוט אזי יכריע לכף השמאל על כף הימין והשיג בחי' הטייתו הרצה"ע הפשוט שיטה עפ"י בחי' ד"ע לדין יותר מלחסד שאז ממילא יש הטיי' לד"ת להטות השכל וטעם הגלוי לדון לחוב יותר מלזכות שזהו ענין ההכרעה שבד"ע ברצה"ע לימין או לשמאל דלפי אופן זה יהיה ההכרעה בד"ת בשכל וטעם הגלוי כו' ונמצא דד"ת שרשו בד"ע והא בהא תליא והכל א' ממש וד"ל וכן לענין הפוך השכל מן הקצה לקצה דהיינו גם לאחר שנטה לחוב גמור יהפך לזכות גמור וכן להפוך מהפך מזכות לחוב זהו תלוי הכל בד"ע
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור