שמכריע קו המשקולת לכף הימין או לכף השמאל לשניהם בשוה הרי גם בהפוך הכרעה זאת מימין לשמאל ומשמאל לימין ג"כ בא בב' קוין שקולים כי הרי כמו שיכול הוא להכריע מימין לשמאל כך ממש הוא יכול להכריע משמאל לימין א"כ אין הכרעה גם בזה אם להכריע מימין לשמאל או משמאל לימין ונמצא שזה ממש כמו שהיו ב' הכפות עומדות בשקול אחד במילואם או ברקניות מצד קו המשקולת כנ"ל וד"ל:
(יז) ויובן ד"ז במה שאנו רואים באמת בכל דבר מה הבא למשפט עין השכל יש לדון בו דבר והיפוכו מן הקצה לקצה ממש דהיינו כפי שירצה האדם לעיין ולפקח בכח עין שכלו אם ירצה לדון ולשפוט איזה איש לכף חוב ודין יהיה בעיניו חייב בתכלית החיוב עד שכל צדקותיו כרשעות יחשבו עד שידון אותו לרשע גמור כי כל זכות שימצא לו יהפוך הכל לחוב כו' (כמו על שונאו שממילא ימציא בכח שכלו הכל לדין וחוב כידוע שמפני זה השונא פסול לדון כו') ואם ירצה האדם לדון את האיש ומעשיו לכ"ז (כמו על בנו או אוהבו נאמנו) ימצא עליו כל טענות של זכות עד שכל הרע שלו לטוב יחשב עד שידון אותו לזכאי וצדיק בתכלית הזכות להחשב בעיניו כצדיק גמור הרי יש בהטיית כח השכל במקורו לדון את הצדיק כרשע ורשע לצדיק דהיינו להרשיע את הצדיק בטעמים של דין וחוב והפוכו להצדיק גם את הרשע בטענות של זכות וחסד שהן ב' קצוות רחוקים בתכלית זה מזה וד"ל. וכמ"ש במ"א בענין תורה של חסד ותורה של דין שיש מקור לחכמה להשפיע רק לחסד כמו לטהר ולהתיר ולהכשיר כו' דהיינו גם לטהר את הטמא ולהתיר את האסור וזהו מתורה של חסד ולהיפוך תורה של דין להשפיע חכמ' וטעם רק לדין גם לאסור את המותר ולטמא את הטהור כו' שהן ב' קצוות רחוקים בתכלית כמו להצדיק את הרשע ולהרשיע את הצדיק כנ"ל (ור"מ שהיה מהפך מטמא לטהור ומטהור לטמא לפי שהיו אצלו ב' הדעות ההפכיים הללו לחסד בתכלית לטהר את הטמא ולדין בתכלית לטמא את הטהור שזה בא ג"כ בבחי' משקל א' כנ"ל בהכרעה מימין לשמאל ומשמאל לימין כו') וכמו שאנו רואים במלמדים זכות או במלמדים חוב שנקרא קטיגור וסניגור שהקטיגור המלמד דין וחוב ילמד הכל לחוב ויסתור כל טענות של זכות להפכם לחוב והסניגור יצדד הכל לזכות ויהפוך כל טענות של דין לזכות עד שזה ירשיע גם את הצדיק וזה יצדיק גם את הרשע כמו למעלה שיש מלאכים טובים שמליצים רק טוב וזכות ומלאכים רעים שנק' מקטרגים רק לחוב ודין כו' וכמו שהיו בסנהדרין עדה שופטת לדין וחוב ועדה מצלת לחסד וזכות שהן כמו ב' קצוות רחוקים ביותר שנמצא מובן עכ"פ מכל זה שיש בכח השכל לדון דבר והפוכו ממש מן הקצה לקצה וד"ל:
(יח) והנה כל זה שיש בכח השכל עצמו לנטות לחו"ג בב' קצוות רחוקים כנ"ל זהו בא דוקא מכח הדעת שנק' דעת נוטה שהוא המחלק את כח השכל דחו"ב לב' הטיות דחו"ג שלזה נקראים ב' מוחין דחו"ג דהיינו ב' מיני שכליים הפכיים בתכלית כנ"ל והוא מפני שאנו רואים בכח
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור