כל הטיית השכל מחוב לזכות ומזכות לחוב הכל תלוי בבחי' הדעת שנק' דעת נוטה המטה ומכריע לשכל כלפי חסד או כלפי דין דהיינו שביכולת הדעת להפוך את השכל ולהטותו מן הקצה לקצה כמו מקצה האחרון של דין וחוב לקצה האחרון של זכות והצלה והכל בשכל וסברא אחת (אעפ"י שהיה שכל וסברא זו תחלה בהתחלקו' לב' קצוות רחוקים בתכלית שמפני שכל וסבר' זו זה מטמא או מחייב בתכלי' וזה מטהר או מזכה בתכלי') (וכמו שאנו רואים שיוכל להיות היפוך שכל וטעם א' מקצה לקצה ע"י השחד שיעור עיני חכמים שהגם שמתחלה היה השכל נוטה לזכות לזה וחוב לזה יתהפך שכל וטעם זה עצמו ע"י השחד לחייב לשכנגדו אע"פ שהוא זכאי ע"פ אותו השכל וטעם כי זה השכל עצמו שהיה חוב לזה וזכות לזה הוא עצמו מתהפך ע"י הדעת להיות להיפוך זכות לחייב וחוב לזכאי וכן להפך כשיתן השני שחד יהפוך החוב לשכנגדו ויתהפך עוד בהפוך פסק הראשון וזהו כמו שאחר הכרעת כף ימין יהפוך להכריע כף שמאל וכן חוזר כמה פעמים ע"י קו המשקולת שהוא בחי' הדעת שנק' מכריע שיכול להכריע מימין לשמאל ומשמאל לימין וכמו הדיין המכריע בין ב' דיינים שזה מחייב וזה מזכה שהשלישי שנק' מכריע לא שיכריע רק לצד אחד לבד אלא שיש ביכולתו לעשות מחוב זכות ומזכות חוב דהיינו שיכול להפוך טעם וסברת המזכ' להיות הוא עצמו טעם לחוב וכן להיפוך שיוכל להפוך שכל וטעם המחייב להיו' הוא עצמו טעם לזכות וע"כ אמרו דהלכה כדברי המכריע דוקא דמאחר שב' הקצוו' דב' דעות ההפכיים ומנגדים שקולים אצלו להפוך מזה לזה או מזה לזה ע"כ ממילא מובן שהכרעתו אמת אם לימין או לשמאל או באופן הממוצע משני הדעות יחד בקו המשקולת שמכריע לימין או לשמאל כנ"ל וד"ל:
(טו) אך עדיין לא יתורצו ב' הקושיות הנ"ל מאין יש כח זה בדעת דוקא לעשות משכל אחד היפוך מקצה לקצ' כנ"ל שאין זה הכח בחו"ב עצמן כו' ועוד דלפ"ז ג"כ אין כאן רק הכרעה להפוך השכל לחסד או לדין שזהו מה שיש בכח הדעת להטות לחו"ג שנק' כולל חו"ג וא"כ אין כאן רק ג' מוחין ולא ד' כנ"ל וד"ל:
(טז) אך הנה שרש הדברים הוא דמאחר שאנו רואים שיש בכח הדעת להפוך השכל שכבר נטה לזכות להיות נוטה לחוב ומחוב לזכות הרי גם ב' הפכים הללו מזכות לחוב ומחוב לזכות שניהם שוין בכח הדעת (שנק' שקול הדעת כידוע) א"כ מוכרח לומר שיש בכח הדעת בשרשו להמשיך ולהטות מעיקר כח השכל במקורו שיטה כלפי חסד או כלפי דין לשניהם בשוה בשקול אחד ממש דהיינו שגם כח השכל שמשכיל לחסד מכח זה עצמו ישכיל לדין הפוכו עד שאין הכרע בכח השכל יותר לחסד מדין או לדין מחסד כמו כאשר כבר ב' השכלים באו בגלוי בב' סברו' הפוכים שאין בהם הכרע מזה לזה כלל כנ"ל וכמו עד"מ בב' כפות המאזנים שאין הפרש בין כשעומדים שקולים במשא הניתן בשניהם במשקל שוה או שהן ריקנין שהן עומדין בשוה מצד קו המשקולת המחזיק לשניהם במשקל אחד בשוה שכמו כן בענין ההכרעה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור