בימין ובבלעם היה להיפוך שהימין דטוב נכלל בשמאל דדין כו') וז"ש ע"ע נאם הגבר שתם העין וכמארז"ל (נדה לא, א) על ד"ז נסמית עינו של בלעם הרשע כו') (והוא מ"ש ומספר רובע ישראל כו' כמ"ש בגמ') והגם שבלעם בירך את ישראל אמנם ברכתו היתה בע"כ רק ע"פ גזרת ה' ולא בירך בעין טובה כי אין לו עין טובה כלל רק עין רעה כנ"ל וא"כ אינו מובן איך היה ביכולתו לברך את ישראל גם בע"כ ונתקיימה אחת מברכותיו אחר שאינו מגדר הברכה והטוב רק חלקו ומדרגתו ברע וקללה (כמו שאמרו בשם הרב ר' מיכל מזלאטשוב ז"ל בפי' את אשר תברך מבורך מכבר ולא אמר יבורך שא"א שיומשך ע"י בלעם ברכה וטוב אך את אשר תאור בקללה יואר על ידך דוקא כי זהו חלקו וגורלו כו' ולפ"ז אפשר ליישב קצת מה שבירך בלעם לישראל ונתקיים לפי שכבר היתה הברכה לישראל מה' עצמו וכמ"ש אשר תברך מבורך מעצמו מכבר רק שצריך שיוציא גם מפיו הברכה שגם מלאך רע יענה אמן בע"כ כו' וד"ל):
(ט) והנה להבין כ"ז יש להקדים תחלה ענין אחד במ"ש בע"ח בענין הדעת שהוא כלול מחו"ב בסדר דג' חללים דגלגלתא חב"ד הרי מוח הדעת כלול משני המוחין דחו"ב וגם הדעת כולל לחו"ג שהן המדות שכלולי' בו כאחד (וזהו שהדעת לגבי המוחין דחו"ב הוא כנקודה דסגול התחתון נקודה אחת תחת ב' הנקודות ולגבי המדו' דחו"ג היא נקודה האחת שע"ג ב' הנקודות וזהו ישראל לסגלתו (תהלים קלה, ד) כמו סגו"ל העליון כו') ולכאורה אין זה מובן כלל דודאי אין ערך למהות המדות חו"ג עם מהות השכל שנק' מוחין דחו"ב ואם הדעת כלול מחו"ב איך ישפיל א"ע להיות כולל חו"ג דמדות (ומה שנמשך מן הדעת במדות נק' דעת דבין כתפין) אך הענין הוא דבחי' חו"ג הללו שכולל הדעת הן ג"כ בחי' מוחין ולא מדות והן נטיות דחו"ב לימין ושמאל ע"י דעת נוטה (כמשי"ת) ובכללם נק' ד' מוחין חו"ב וחו"ג שמתחלק ע"י הדעת מב' מוחין דחו"ב לחו"ג עד שהן ד' מוחין וכשכלולים חו"ג הללו בדעת הן רק ג' מוחין חב"ד כידוע בענין ד' פרשיות דתפלין שהן ד' מוחין דוקא והיינו קדש והיה כי יביאך הן חו"ב ושמע והיה אם שמוע הן חו"ג כו' ומה שנחלקין לד' מוחין הוא ע"י הדעת דוקא לפי שכלול מחו"ב וכולל לחו"ג כנ"ל ע"כ הוא דוקא המחלק להיות ד' מוחין חו"ב וחו"ג להיותו בחי' ממוצע שכלול מחו"ב וכולל לחו"ג כו' וד"ל:
(י) וביאור כל זה הנה מהו ענין שהדעת הוא כלול מחו"ב שלמעלה ממנו וע"כ הוא המחלק לחו"ג כו'. דהנה לכאורה ענין הדעת הוא שנק' דעת נוטה דהיינו שהוא כח המטה את השכל לחסד וזכות או שמטה את השכל להיפוכו לדון ממנו לחוב ודין כו' דא"כ בלעדי כח הדעת אין בחי' חילוק המדות דחו"ג בשכל ומוחין דחו"ב כלל דהיינו שחו"ב אינו רק גוף עצם המושכל שהוא הסברא והטעם שבלתי נודע ממנו עדיין שום הטייה לדון ממנו לא לזכות ולא לחוב רק השכלה שכלית כמו שהיא נובעת ממקורה מאין ליש שזהו בחכמה שנק' אין שמאין תמצא מההעלם דכח המשכיל ההיולי כידוע
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור