גלות הרי השכינה בגלות עם ישראל דוקא כמא' (מגיל' פ"ד) גלו לאדום שכינה עמהם דוקא וכמ"ש ליעקב אנכי ארד עמך דוקא כו' רק שמתלבשת בהיכל מלכות דק"נ כמו ותקח האשה כו') ואמנם אם לא ע"י הלול דשרי פרעה לא היתה מתלבשת במל' דק"נ גם ביחוד בהיכל אחד כו'). ואף גם על זאת שנלקחה שרה לבית פרעה לקה פרעה בנגעים גדולים ואת ביתו על דבר שרי כו' מפני שאין החיצונים יכולים לקבל גם מבחי' המקיף דקדושה שמסמא עיניהם כו' וכאשר לפרקים מקבלים אור מבחי' המקיף העליון דמל' כמו כאן כשנלקחה לביתו הוכה בנגעים גדולים (מטעם המבואר בלק"ת) דנגע אותיות ענג דכתר שנק' נגעי' דוקא כמו כאשר משפע נעשה פשע נק' פשע רב כו' ומ"ש (ויקרא יג, ב) אדם כי יהיה בעור בשרו נגע צרעת כו' זהו רק ביניקות החצונים במדות דאדם בעור בשרו החצונית שאין אור אבא מאיר שם כמ"ש בזהר ולא נק' נגעים גדולים רק בפגם דאור הכתר כו' שהוא הפך ענג העליון כו'. וז"ש וינגע ה' כו' נגעים גדולי' על דבר שרי אשת אברם כו' קודם שנעשים מקור לבי"ע כו') והוא ע"ד שנלקחה שרי בהיכל פרעה שהוא בבחי' מקיף כחופה כו' וד"ל (ומ"ש ואקח אותה זהו בבחי' אירוסין וחופה לבד כו') וזהו ולאברם היטב בעבורה שנתברר וניתן לאברם כל הטוב דקדושה מפרעה דק"נ ובעבור' דשרי דוקא ויהי לו צאן ובקר וחמרים ע"ס דק"נ ועו"ש דק"נ וגם אתונו' וגמלים כל כתרין דק"נ דכר ונוק' דעו"ש ואתונות וגמלים כו' וזהו כמו וינצלו את מצרים כו' (שמות יב, לו) שעשאוה כמצולה כו' (ברכות ט' ע"ב) וז"ש ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו ורבותא יתירא היתה באשתו שרה שעלתה מבית פרעה גם שהיא בחי' ב"ן דמל' דקדושה דע"ז אמר ומלכותו בכל כו' ונק' מלך אלקים כו' דהכל מקבלים ממנה ואעפ"כ לא נגע בה פרעה כלל ואדרבה ויעל אברם כו' ברבוי העלאת הנצוצות כו' כי אברם הוא בחי' מ"ה דח"ס כו' דבח"ע דוקא אתברירו כו'. ועכ"ז אמר ולאברם היטב בעבורה דוקא שזהו כשהיתה בבית פרעה כו' (וכ"ה בכל גלות השכינה בבית המל' דק"נ כו') וילך למסעיו כו' (כמ"ש בפ' יתרו) וזהו מ"ש בזהר פ' חיי שרה דשרה תקנה לחטא דחוה דחוה שהיא אחוריים דשם ב"ן כו' נחתת ולא סלק' משום דחויא אתדבק בה כו' דבא נחש על חוה כו' (ע"ז פ"ב) ושרה נחתת בבית פרעה כמ"ש ותקח האשה כו' וסלקת משם בעלוי רב מאד לבד שלא נגע בה כלל וכמ"ש ויעל אברם כו' ואשתו כו' הגם שהיתה בהיכל מל' דק"נ ממש עלתה משם בכל העלאת ניצוצות רבות שנפלו שם כו' לפי ששרי הוא בחי' שם ב"ן דכתר דקדושה ממש כנ"ל וד"ל. והתורה נצחית היא בכל דור ובכל זמן כי מעשה אבות סימן לבנים שכל זה שהיתה שרי בבית פרעה ועלתה משם היה כח ועוז מזה ליציאת ישראל ממצרים ושכינה שעמהם ברכוש גדול ברבוי העלאת הניצוצות שהיו שם כמ"ש וינצלו את מצרים כו' משום דאבות הן סימן לבנים כנ"ל וד"ל:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור