במושכל עצמו מראה פנים וטעם לחסד וכן מראה פנים לדין בלי הכרע כלל ואיך יש כח בדעת להיות דעת נוטה לחסד יותר מלדין או לדין יותר מחסד כו' הרי הדעת הוא למטה מחו"ב כידוע וד"ל:
(יג) ועוד יש להבין דאם הדעת נק' מכריע הרי אין הכרעתו אלא לקו אחד או לימין או לשמאל וא"כ כאשר הדעת מטה כלפי חסד אינו נוטה כלל לדין וכן להיפוך ולפ"ז אין התחלקות ע"י הדעת לד' מוחין שהן חו"ב וחו"ג אלא ג' מוחין שהן חו"ב וההכרעה לחסד או לדין ולמה אמר בענין ד' פרשיות שהדעת מחלק לד' מוחין חו"ב וחו"ג כנ"ל וד"ל. אמנם לתרץ ב' קושיות הללו כאחד יש להקדים תחלה בשרש בחי' מוח הדעת אע"פ שהוא למטה מחו"ב אבל יש בו כח ההטייה להטות גם המוחין דחו"ב עצמן מן הקצה לקצה מדבר להיפוכו דהיינו גם לאחר שנחלק במוחין דחו"ב לב' קצוות דחו"ג רחוקים זה מזה בתכלית באופן שלא יכריע זה לזה כלל (כמו ב"ש אוסרין וב"ה מתירין כו') הנה ע"י הדעת דוקא שנק' דעת נוטה הוא שנהפך מימין לשמאל מחסד לדין וכן מדין לחסד והכל בשכל וסברא אחת דהיינו אותו השכל והטעם שזה אוסר או מטמא הרי הוא עצמו נהפך להיות שכל וטעם להפוכו להתי' או לטהר וכמו"כ להפוך מן השכל וטעם שזה מתיר או מטהר הוא עצמו נהפך להיות שכל וטעם לאסור או לטמא כו' וד"ל. (ודוגמא לדבר זה מצינו בר"מ שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו (עירובין יג, ב) שהיה אומר על טהור טמא ומראה לו פנים של טעם ושכל לזה ואותו פנים וטעם עצמו הוא שגוזר אומר להיפוך על טמא טהור כו' שנמצא בחי' מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור שהיו בהתחלקות זה מזה דוקא בב' קצוות רחוקים בתכלית עד שאין פנים שמטמא מכריע לפנים שמטהר כו' וכל א' עומד במעמדו ותקפו בלי נטיה כלל להיפוכו כמו ב' כפות מאזנים שעומדים שקולים בשוה בלי הכרע כלל כי ב' הדעות שוים שזה יש לו פנים בפ"ע וזה יש לו פנים בפ"ע אך ר"מ היה יכול להפוך מפנים של טמא לטהור ומטהור לטמא ה"ז כמו ע"י קו המשקולת שעושה הכרעת הכף ימין לשמאל וכן להיפוך הכרעת השמאל לימין להפוך מדבר להיפוכו מן הקצה לקצה ממש וד"ל:
(יד) ויובן זה בזה במה שמצינו גבי דור המבול דכתיב (בראשית ו, ה) וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום כו' ויאמר אמחה כו' וכשהקריב נח קרבנו וירח ה' את ריח הניחוח כו' ויאמר ה' אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה כו' כי יצר לב האדם רע מנעריו (שם ח, כא) הרי שכל וטעם זה עצמו שהיה דן לדין וחוב משום כי רבה רעת האדם וכל יצר כו' היא עצמה שנתהפכה להיות טענה וסברא זו עצמה לזכות והצלה והוא מ"ש כי יצר לב האדם כו' (כמבואר בפ' בראשית) ומזה אנו רואים שגם בשכל וטעם אחד ממש יכולים ללמוד ממנו דבר והפכו מן הקצה לקצה (וכמו ר"מ שהיה מראה פנים על טמא טהור ועל טהור טמא מראה לו מאותו שכל עצמו כנ"ל) כי
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור