מה' עצמו שהוא שופט כל הארץ וגם מהם יובא לגמר הדבר לפני ה' עצמו כו' ולמה לא יחזו מישרים רק עיניך תחזינה כו' ע"כ אמר מלפניך דוקא משפטי יצא שישפוט בעצמו דוקא כו'. אך הנה באור ענין זה יובן ע"פ כל הנ"ל שיש ב' מדרגות ברצה"ע הא' הבא ונמשך בבחי' קוין דחו"ג מנגדיים שוין בשקול א' בב' קצוות רחוקים מאד והוא ע"פ בחי' הרצה"ע המורכב בחכ' שהוא בבחי' ד"ע וד"ת שמחלק לחו"ג כו' כנ"ל והב' רצון הפשוט ותענוג הפשוט שבבחי' עצמות המאציל שכולו רחמים וחסדים פשוטים שלמעלה מהתחלקות דחו"ג שמשם דוקא נמשך כח ההכרעה לקו הימין דוקא כנ"ל וז"ש מלפניך משפטי כו' שלא יומשך משפטו בהתחלקות הרצון לחו"ג כו' (שזהו ענין ב"ד של מעלה כו') שיש שם נטייה לכח הדין כמו לכח החסד כו' אלא מלפניך דוקא שכולו חסד ורחמים ויכריע לימין כו' (וכנ"ל בענין יה"ר מלפניך שיכבשו כו' וכמ"ש ימינך ה' נאדרי בכח וכענין סליחת העונות ביו"כ כו'):
(נג) אך א"כ יפלא זה יותר לכאורה דאיך שייך ל' משפט בבחי' עצמות הרצון הפשוט שבעצמות א"ס שכולו רחמים פשוטים (בבחי' רעוא דכ"ר כנ"ל) בלי שום נטיה לקו השמאל כלל שע"ז לא יתכן אמרו מלפניך משפטי יצא דהלא ידוע בפי' משפט שהוא בא בהתכללות דבר והפוכו דוקא דהיינו מב' הקצוות דחסד ודין זכות וחוב שברצון וחכ' כנ"ל בענין אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות כו' וכמו ב"ד של שלשה שהשלישי מכריע וכן בסנהדרין עדה שופטת ועדה מצלת ורבו המזכין או רבו המחייבין או דעת המכריע שזהו הנק' משפט דוקא אבל מלפניך ממש לא שייך לשון משפט אחר שאין בו רק ימין דחסד לבד כו' ולמה אמר ע"ז עיניך תחזינה מישרים דוקא דמשמעו בחי' ממוצע הבא ביושר מב' הקוין כו' אדרבה בהתכללות דב' הקוין יצא משפט במישור דקו האמצעי הממוצע מן שניהם יחד כו':
(נד) אך הנה שרש הענין הוא דבאמת גם בעצמות א"ס ב"ה שכולו רחמים וחסדים פשוטים שייך ל' משפט שכלול מחו"ג אלא שהוא בבבחי' העצמות ממש עדיין וכידוע שבחי' עצמות אא"ס ב"ה כל יכול הוא ונק' שלימותא דכולא כו' הרי יש בו ג"כ מבחי' הגבו' כמו שהוא כלול מבחי' החסדי' (כמו במ"ת שאנכי ולא יהיה לך מפי הגבור' עצמו שמענו (מכות כד, א) שזהו בחי' התחלקות דחו"ג כמו שהוא בעצמות הרצון הפשוט שנק' אנכי מי שאנכי סדכ"ס דלמת"ב כלל רק שירד למטה בהתלבשות דח"ע דתורה לברר לעה"ד טו"ר כנ"ל וד"ל) שהוא בחי' מ"ה וב"ן הוי"ה ואלקים שבעצמות ממש ובאור ענין זה ידוע במה דגם בעצמות אא"ס יש בחי' עלייה וירידה דבחי' מעלה ומטה כו' והוא מה שאא"ס למע' מעלה עד אין קץ כו' שהוא בבחי' הגבו' שבעצמות שעולה בעצמותו בעלוי אחר עלוי עד אין שעור למעלה דוקא (וכמ"ש במ"א בענין וקדושים בכל יום יהללוך סלה בלי הפסק לעליות שלהם למעלה בעצמות אא"ס כנשמות האבות ומשה ואהרן כו') וכמו בכל ר"ה שהוא בחי' העלייה בתכלית הרוממות והתנשאות בעצמות כענין מ"ש (הושע ה, טו) אלך אשובה אל מקומי דאין
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור