ע"י שיהיה רצון של חסד מלפניך ממש ליתן כח לגבור ימין דרחמים על הדין דשמאל וכמו (תהלי' ל, ו) כי רגע באפו (מיד) חיים ברצונו הפשוט להמתיק הדין בחסד כנ"ל וכן ברוגז בשעת הדין ורוגז רחמים הפשוטי' תזכור להמתיק הרוגז ודין ברחמי' וחסדים כנ"ל וד"ל:
(מב) והנה כל זה יובן במה שמצינו גבי בלעם שאמר (דברים כג, ו) ולא אבה ה' א' לשמוע אל בלעם ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך ולכאורה זהו פלא גדול איך היה בדעתו ורצונו בתחל' לשמוע לקטרוג דבלעם רק שלא אבה לשמוע הלא בלעם היה מבחי' הקליפה וסט"א ומה תופס מקום כו'. אך הנה ידוע בשרש בלעם שהי' בבחי' אחוריים וחצוניו' דעורף דכ"ע דקדושה לנגד בחי' ד"ע דקדושה בחצוניות ואחוריים שבו ע"כ אמר ע"ע ויודע דעת עליון כו' שהוא לנגד פנימית דד"ע דכתר שמשם שרש משה כו' ומבו' למעלה שבחי' ד"ע זה מתחלק לב' קוין דחו"ג עד שבבחי' ד"ת מתחלק בחו"ג שבמדות שמסתעפים משם טו"ר ממש כנ"ל וידוע דשרש בלעם היה רק מבחי' הרע הגמור דעה"ד מפסולת הגבו' הקשות דרע דק"נ וע"כ כל קללותיו היו מתקיימים וכמ"ש ואת אשר תאור יואר (אבל אשר תברך מבורך הוא מכבר כמ"ש למעלה) וממנו שרש לי"א ארורים דקליפה (כי בלעם היה מבחי' דכר דקליפה שהוא בחי' הדעת דקליפה וע"כ היה רוכב על אתון שהיא נוק' דקליפה כו') וכמ"ש בזהר שהוא מלך הראשון בז"מ ששמו בלע בן בעור שהוא בחי' הדעת דקליפה באחוריים וחצוניות דד"ע וד"ת דקדוש' (שמכסה ומסתיר על בחי' דעת דקדושה כמ"ש (במדבר ד, כ) ולא יבואו לראות כבלע את הקדש כו') וז"ש ושם עירו דנהבה דין הב הב כו' (משלי ל, טו) להיותו מקור הדינין הקשים לפי ששרש שרשו בא מהתחלקות הרצון וחכ' בד"ע וד"ת לחוב ולדין דוקא ששרשו בחי' עין רעה כנ"ל שלא יראה לטוב כלל רק לרע ודין וזהו הפוך דמשה שנק' טוב בעצם ששרשו מבחי' התחלקות הרצון וחכ' בד"ע וד"ת לטוב וזכות דוקא שהוא נמשך מקו הימין דחסד שהוא בפנימיות דד"ע דקדושה ע"כ נאמר בו כי טוב הוא (שמות ב, י) בטי"ת רבתי מעה"ח שכולו טוב ולא רע כלל ובלעם היה לעומתו ומנגדו באחוריים ועורף דד"ע רק בבחי' רע ודין קשה ולא טוב כלל שהוא בבחי' ע"ר כנ"ל וד"ל וז"ש ולא אבה ה' א' לשמוע אל בלעם כו'. דהנה מובן מזה עכ"פ שמקור כל הברכות ומקור כל הקללות שניהם ממקום א' יצאו להתחלק והוא מבחי' הטיית הרצה"ע לימין ושמאל דחו"ג ע"פ בחי' ד"ע וד"ת שמטים לרצון ושכל במדות דחו"ג לב' קצוות רחוקים ואמנם הם מתחלקים במשקל שוה כנ"ל עד שצ"ל הכרעה ביניהם לאגברא ימינא על שמאלא כנ"ל וד"ל:
(מג) ולהיות כן היה יכול להיות הטיית הרצה"ע למעלה לשמוע אל בלעם כו' שהוא להטות הרצון כלפי חוב ודין עד שיקובל הקטרוג דבלעם לחוב ודין קשה לקלל לישראל כו' כי בלעם שרשו בע"ר שכולו רע ולא טוב כלל עד שגם כל הטוב שבישראל היה מהפך לרע כי אינו רואה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור