טוב ושבח כו' וזה בא מב' טעמים א' מצד הגדלת הדבר מאד בעיניו שהוא מצד השפלות וריקנות שבו שחסר מכל כמו העני ואביון שמצד שפלותו מאד במיצר ודחק יגדל מאד בעיניו כ"ד טוב שרואה כו' משא"כ העשיר שהורגל בכל טוב אין הדבר הטוב שרואה גדול כ"כ בעיניו כי יש לו כלים רחבים לקבל יותר טוב והעני קצר דעתו ועינו להכיל גם מעט הטוב כו' וכ"ה הענין בצר עין מצד שרשו ברקניות וחוסר כל יגדל מאד כל דבר טוב שיראה בעיניו ע"כ צרה עיניו מאד באחרים שיש להם טוב כו' וטעם הב' מצד בחי' הרע בעצם שבו שלא יוכל להשפיע טוב כלל ע"כ כל טוב שיראה בחבירו יצר לו מאד ולא יוכל לסבול כל מעלה וגדולה של חברו כו' אבל טוב עין הוא הפוכו ממש שיקטן בעיניו גם כל הפלגת הטוב בריבוי גדול שיראה בחבירו ויקבל לנחת ורצון דוקא שיגדל ברב טוב יותר ויותר לפי שהוא בעצם חפץ בטוב להיטב עד אין שעור ע"כ לא יגדל בעיניו כלל הטוב שרואה אדרבה יקטן מאד בעיניו וזהו פירושו של טוב עין שהוא מקור כל הטוב והברכות שלזה ישמח מאד בטוב וגדולת חבירו דהא בהא תליא דכמו שטבע הרע בעצם להיות צר עין בזולתו בב' עינים הנ"ל כך טבע הטוב בעצם להיות טוב עין בחבירו כו' וד"ל. (וזהו טוב עין דוקא הוא יבורך יברך כתיב שממנו נמצא מקור כל הטוב והברכה עד אין שעור ובלי שום מנגד כלל כנ"ל וד"ל) וזהו שהיה בלעם שתם העין כו' שנסמית עינו של בלעם על שראה שאין מספר לרובע ישראל שצר עין היה והיתה ע"ר שלו מזיק ביותר לכך נסמית עינו כו' אבל במשה נא' לא כהתה עינו כו' לפי שהיה בבחי' טוב עין בחי' עינא פקיחא כנ"ל שאין בו שינוי בהסתלקות אור כלל וגם בכלי אין גרעון כלל שהרי א' לא כהתה עינו כו' לפי שאין שם בחי' מנגד כלל ולזה לא הזכיר למנגד לגבי ע"ר דבלעם רק ע"ט דאברהם שהוא בחי' הטוב והחסד שבא במשקל קוין דחו"ג וז"ש מה בין תלמידיו כו' אבל בחי' טוב עין דמשה הוא למעלה מבחי' התחלקות הקוין ואין שם בחי' מנגד כלל כנ"ל (ומה שהיה בלעם מנגד לגבי משה בבחי' חצוניות דד"ע כמ"ש ויודע ד"ע זהו הבא ונמשך למטה בהתחלקות דחו"ג שגם מטוב עין דמשה בא לידי התחלקות ברצון וחכ' דתורה להיות ב' קוין דחיים וטוב ומות ורע ברכה וקללה כו' הכלולים באנכי ולא יהיה לך שכלולי' ממ"ע ול"ת כו' כדי שאחר הבירור דעה"ד טו"ר יקבלו שכר בעוה"ב שהוא רק טוב העצמי כמ"ש מה רב טובך כו' ונק' יום שכולו טוב כו') וזהו שסמך לע"ט רוח נמוכה ונפש שפלה שמצד שפלות העצמות בתכלית ישפיע הכל לזולתו כי הוא בעצמו כמותר בעולם כמ"ש ואנכי עפר ואפר כו' ולהפך תלמידיו דבלעם רוח גבוהה כו' שאינו מרגיש רק א"ע לבד ובלעדו בזולתו אין לו שום הרגשה לטוב כלל שזו היא כלים הרעים דע"ר הנ"ל (והוא בחי' דעת דקליפה שנק' (בראשית לו, לב) בלע בן בעור כנ"ל) ומכל הנ"ל יובן הטעם שלא שלט' כלל ע"ר דבלעם בישראל אע"פ שראה אותם מרחוק אדרבה כאשר ראה את ישראל שוכן לשבטיו ברכם כו' לפי שאין ע"ר שולטת בבחי' טוב עין הנ"ל שאין לו מנגד כלל וכלל להיותו
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור