שנה לבד דהיינו חסד בפנימיות ודין בחצוניות ולדורות שמנח עד האבות הי' החסד בחצוניו' והדין דלא ידון רוחי כו' בפנימיות ומשה הוא משיח דמשה היינו מה שמו ומה שם בנו (משלי ל, ד) כידוע רק מצד שלא נשלם הבירור דעה"ד עדיין למטה להיות כמו למעלה ע"כ לא האיר בו בחצוניות כמו בפנימיות. (וז"ש בשגם הוא בשר כו'). עד משיח שיהי' בו בחצוניות כמו בפנימיות ממש וגם גילוי שכינה הי' בב"ד דשם ועבר כו' עד האבות שהי' דבר ה' עמהם פב"פ כו'. א"כ מוכרח לומר שנהפך מדה זאת דבחי' הדין וגבורה שהי' בתוקף גדול לחסד ע"י קרבן נח כנ"ל וד"ל. כמ"ש במ"א וד"ל:
(כג) והנה עכ"פ אנו רואים שעפ"י בחי' אור החכ' דבחי' התקון יכול להיות שמטעם ושכל וסבר' אחת יש בו לזכות ולחוב בדבר א' ואינם סותרים זא"ז כלל. שהרי כאן אנו רואים שמטעם ושכל א' שהוא מ"ש כי יצר לב האדם רע מנעוריו באו ב' הפכים בנושא א' שהוא החסד וזכות לארץ שלא תקולל עוד בעבור האדם ועוד כל ימי הארץ כו'. שמטעם זה עצמו הי' בחי' הדין לאדם שלא ידון רוחי באדם בשגם הוא בשר והיו ימיו ק"כ שנה לבד הרי חסד ודין כא'. (וגם לאדם נהפך זה הטעם עצמו לזכות שאין לדון אותו לכף חוב כ"כ על רעתו כי יצר לב האדם רע מנעוריו ולא יוכל לכובשו כו'). וכל זה הוא מצד שזה הי' בבחי' המדות דתקון שאין המדות בתקפם כ"כ להיות שמתנהגי' עפ"י הוראת החכמ' שיהי' כאו"א כלול עם מנגדו דוקא (כמשל הנ"ל בענין מזיג' דאש ומים כו' והמוח שליט כו'). וזהו שא' עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו דכל זה מורה על בחי' התיקון דוקא. שבכל א' מאלה יש בחי' ההתכללות מדבר והיפוכו חסד ודין יחד כמו הזריעה וקצירה שהזריעה נרקבת ונפסדת בכח הדין והקצירה בהתפשטות הצמיחה הרי הוא מבחי' החסדי' דוקא כמו וקצרו לפי חסד. וכמו הלך ילך ובכה נושא משך הזרע בא יבא ברנה כו' וד"ל. (ולמעלה היינו בחי' העלאת מ"ן מבחי' הגבורות והמשכת מ"ד דמטר מבחי' החסד שמתכללים כא' דוקא שע"י העלאה דוקא נמשך כל המשכה כו' דרוח אייתי רוח ואמשיך רוח כו'. א"כ יש כאן התכללות דחו"ג יחד דוקא וד"ל. והיינו מ"ש אח"כ קור וחום שהן חו"ג כידוע וקיץ וחורף שזהו ג"כ בחי' חו"ג והוא עצמו ענין דקור וחום שהקור בחורף והחום בקיץ אלא שנחלף בענין החו"ג בחילוף מזה לזה בתבואות השדה דע"י חום דקיץ מן השמש יצמח דכל חום מוליד דוקא ויקצר ובחורף זמן הזריעה עד ניסן. זמן הקציר עד סוף תשרי שנק' חג האסיף כידוע וד"ל. ויום ולילה הן ב' הפכים דחו"ג חסד אל כל היום דוקא ובלילה הוא בחי' הדין כידוע ומתכללים כא'. כמ"ש ויהי ערב כו' יום א' דאין חסד דיום בלתי הצמצום דחושך הלילה תחלה כו'. וכברייתו ש"ע ברישא חשוכא כו' וכל אלה לא ישבותו מפני שיחודם תמידי בלי הפסק כלל וכלל מטעם בחי' ההתכללו' דחו"ג שבבחי' התקון הוא נצחי ומתקיים לצורך שפע העולמו' תמיד ע"כ א' לא ישבותו שאין בהן נפילה והפסק כמו במדות דתוהו שהן בבחי' הפירוד והתחלקות כנ"ל וד"ל. (אך הנה מבואר
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור