ת"ת שע"כ אמר מי כמוך באלים הוי"ה (כמשי"ת בפ' לך לך) ולזאת יכלו לקבל התו"מ גם בגופים שלהם במעשה גשמי' שהוא חיצונית אדם ברמ"ח מ"ע כמו בפנימי' דאדם בשם הוי"ה כו') שהוא בחי' אדם וכמאמר (ב"מ קיד, ב) אתם קרויי' אדם כו' וידוע דשם מ"ה דאדם מברר לבחי' ב"ן שהוא בחי' ברור דז"מ דתוהו שנפלו למטה שמהן נסתעפו ע"ס דנוגה דעשי' ולזאת ניתנה התורה לישראל דוקא כדי שבנשמתם שהוא מבחי' התקון דשם מ"ה דחכמה דתורה יוכלו לברר לעה"ד טו"ר שבבחי' ב"ן דנוגה שהוא שרש הנה"ב ואע"פ שהנשמה עצמה א"צ תקון להיותה מעולם התקון כנ"ל. אך לא ירדה למטה לקבל תו"מ רק כדי לברר ע"י תו"מ לבחי' נוגה שהוא הנה"ב ששרשה מז"מ דתוהו שזהו עיקר ענין התקון דשם מ"ה רק לברר לבחי' ב"ן דתוהו ולכך אמר בשביל התורה וישראל שנק' ראשית דח"ע שבמדות דבחי' התקון שיבררו לבחי' ב"ן דנוגה וד"ל.
(כט) ולהבין שרש ענין בחי' ב"ן דק"נ ששרשם בז"מ דתוהו. הנה יש להקדי' תחלה בשרש ענין השבירה שהי' בבחי' ס"ג דוקא דס"ג אותיות ג"ס כמו כולו סג (תהלים נג, ד) שהוא בחי' הגסות והישות כידוע. ולכאורה יפלא האיך יהיה הנפילה ממקום ומדריגה עליונה כזו שבמדות דתוהו להיות בבחי' הגסות ופירוד כמו הע"ש דנוגה דעשיה שמהם נמשך הנה"ב כו'. אך הנה מבואר למעלה בשרש בחי' התוהו והתקון שזהו כענין המאמר (תענית כ, א) לעולם יהא אדם רך כקנה כו' שמדות הטבעיים בעצמיות שלהם הן גבוהים משרש דחו"ב להיותם בעצמיות הנפש ממש ע"כ הן תקיפים וחזקים ביותר מכח ומקור השכל שבנפש כמ"ש למעלה (שזהו ענין המאמר דז"א בע"י עצמו אחיד כו' למעלה מח"ס מקור השכל דחו"ב כו') וא"כ הרי יובן מזה למעלה בשרש בחי' ז"מ דתוהו כמו שהי' קודם השבירה שהיו יותר קרובים בבחי' עצמות המאציל למעלה מאורות דחו"ב גם בשרשם בח"ס כו'. ואמנם סיבת נפילתם היה רק מצד תוקף האור ביותר שהוא בחי' מלוכה כמלך שהוא תקיף וחזק ביותר כו' כנ"ל. והנה ענין תוקף האור הזה הוא ג"כ ענין הישות שזהו עוצם בחי' ההרגשה בעצמו ביותר ג"כ בבחי' הטוב והמעלה שבו אע"פ שהוא אמת אמנם זהו נראה ובולט וניכר ביותר לבחי' יש ודבר גדול בעצמו שזהו מצד הרגשת עצמו מאד עד שלא יוכל לסבול שום דבר מעלה ושבח זולתו כו'. וזהו היפך בחי' הביטול דהיינו ענין העדר ההרגשה בעצמו לגמרי הגם שעושה כל הטוב ושלם בכל המעלות טובות אינו מרגיש כל זה בעצמו כלל להיותו בבחי' הבטול דבחי' אין היפך בחי' היש וכמו שאמ' (סנהדרין פח, ב) על רב עולא ב"א דגריס באוריית' תדיר ולא מחזיק טיבות' לנפשי' כו'. וע"כ הוא רואה לכל אדם טוב ממנו ונפשו כעפר לכל כו'. ואמנם יש מעלה בבחי' התפשטות דבחי' יש מורגש הנ"ל מצד שהוא בא מצד התוקף וחוזק ביותר וענין הביטול וההכנעה שהוא בבחי' אין (כמו שאמר לשארית כו' מי שמשים עצמו כאילו אינו במציאות) זהו בא מצד בחי' החלישות ורכות הטבע היפוך הקושי והתוקף כמו אדם שרך כקנה מצד החלישות וקשה כארז הוא עוצם התוקף והוא ענין ההרגשה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור