ויאמר ה' גו' ארדה נא
קיב, ג
(כב) אך הנה כל זה הוא כאשר הרצון הפשוט הנ"ל הוא בא לכלל הטיי' ממקומו להיות מתלב' במדות שבו שהן חו"ג כרצון של חסד או רצון של דין ע"י בחי' ד"ע זה שמט' המוחין דחו"ב שברצון כנ"ל או להטות מרצון לרצון הפוכו אבל קודם שבא הרצון לכלל הטייה ע"י הד"ע רק הוא בעצם כמו שהוא הרי הוא עדיין בחי' רצון פשוט אחד בלבד (דהיינו כח הרצון שהוא מקור לכל רצון שנק' רעוא דכ"ר כו' ונק' כתר שבכתר בכללות) שהוא למעלה מבחי' התחלקות עדיין לימין ושמאל ברצון ולא בטעם כמוס לרצון שאין טעם לרצון כלל כנ"ל ואז ב' הקצוות שבחו"ג שברצון כלולים כאחד ושקולים ממש בשוה מאחר שהוא למעלה עדיין מהיות רצון של חסד או רצון של דין א"כ מה שיכול להתפשט ממנו להיות רצון של חסד או רצון של דין שניהם שוין ושקולים כאחד ממש כו' וד"ל:
(כג) ויובן זה עד"מ לשון המאזנים שבו תלוי הכרעת הכף הימין או הכרעת כף השמאל אך בטרם שיטה להכריע לימין או לשמאל הרי הוא עומד ביושר ובהשוואה אחת בלי נטייה כלל לב' הצדדים כו' ואז ב' הכפות שקולים בשוה כו' וכ"ה ברצון הפשוט הזה כמו שהוא בטרם שיתפשט לקוין דחו"ג שבו ע"י נטיית הדעת כנ"ל. ואמנם כאשר יטה הרצון הפשוט לאחת מן המדות שבו ע"י בחי' ד"ע שבו אז ממילא יהי' הטייה בד"ת להטות השכל הגלוי לא' מן המדות אם לחסד או לדין אבל כשאין הטייה כלל בעצם הרצון הפשוט אז ממילא אין הטייה כלל בב' מדות דחו"ג שבשכל בב' דעות הפכיים שכלולים בד"ת הנ"ל אלא שקולים ועומדים בשוה ממש דהיינו שאין השכל נוטה לא לימין ולא לשמאל כי שרש השכל נמשך מכח העלם השכל שמטה לרצון ואם אין הטייה כלל ברצון מהיכן יהיה הטייה בשכל וטעם הגלוי להטות כלפי חסד או כלפי דין כו' וה"ז כמו שאין כאן התחלקות דעות לחו"ג כלל שאין השכל נוטה לא לחסד ולא לדין כמשל עמידת המאזנים בשקול אחד. ויובן זה כמו שאין הכרע בב' קצוות רחוקים דחו"ג לאחר שנחלקו כמו ב"ד שקול זה מזכה וזה מחייב ואין להכריע ביניהם כלל שכפי שיציע זה טעמו ושכלו יחייב השכל לזכות וחסד וכפי טעם ושכל המחייב יחייב השכל להיות חייב בדין מפני שיש לדון בדבר זה לב' קצוות רחוקים או שיהיה כולו זכאי או שיהיה כולו חייב וא"כ הרי כבר נחלקו לב' קצוות רחוקים באופן שיהיה כ"א מהם או כולו חייב או כולו זכאי ואמנם מאחר שא"א להכריע כלל ביניהן לענין מעשה לפי שכמו שהשכל יחייב לזכות כך יש פנים וטעם לדון לחוב הרי הדבר שקול בלי הכרע כלל ומאחר שאין כאן הכרע כלל לענין מעשה ה"ז דומה ממש כאלו לא היה כאן התחלקות ב' דעות כלל לא לזכות ולא לחוב כי מאחר שא"א לדון למעשה כלל בדבר זה מחמת שהדבר שקול בב' דעות הללו ההפכיים הרי נשאר הדבר כמו שלא היה בא במשפט כלל שלא היה ידוע הפסק איך יהיה כמו כן עתה אף שיש טעמים לזכות ולחובה אחר שהדבר שקול שא"א להכריע ביניהם כלל בהכרח שישאר הדבר כמו שהיה תחלה בלא עיון משפט כלל
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- תורת חיים
- כרך
- בראשית ח"א
- מזהה
- rh-b3c9xv92
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.