נק' ד"ע ופי' עליון הוא בחי' הכתר בכלל כידוע בפי' אל עליון (והוא מ"ש בע"ח דד"ע מזווג חכמה לבינה כו') ומבחי' ד"ע זה דא"א שכלול מחו"ב דא"א הוא עיקר המקור שממנו נמשך שרש להטיית המוחין דחו"ב דאצי' ע"י בחי' ד"ת הנ"ל כי ד"ת זה שרשו בד"ע זה והיו לאחדים ממש וכמ"ש כי אל דעות הוי"ה ד"ע וד"ת כו' וד"ל. ולהבין ביאור ענין בחי' ד"ע הנ"ל הנה ידוע בשרש ענין הכתר שהוא בחי' הרצון שבעצם הרצון כמו שהוא אין טעם לרצון כלל וכלל ונק' רצון פשוט (וכענין שא' שתוק כך עלה במחשבה לפני (מנחות כט, ב) כלומר כך עלה ברצוני למעלה מן הטעם שאין טעם לדבר כלל אפי' טעם כמוס לרצון כו') וכאשר הרצון בא בהתחלקות דהיינו בבחי' מדות שברצון כמו רצון של חסד או רצון של דין שנק' חו"ג שברצון ה"ז למעלה מן השכל וטעם הגלוי (ונק' טורי חשוכא מדות שבכתר שלמעלה מטורי נהורא מדות שבחו"ב כו' או ימי קדם (מיכה ז, כ) שלמעלה מימי עולם וכה"ג) ואמנם אע"פ שמדות הללו דחו"ג שברצון שנק' כתר הן למעלה משכל וטעם גלוי מ"מ יש להן בחי' שכל וטעם להיות בא מזה בהתחלקות ב' נטיות כאלה מן ההיפוך להפוך והוא ענין הטיית הרצון שנק' כתר ע"י המוחין שבו שהן חו"ב שבכתר והיינו בחי' החכמה שברצון שנק' טעם כמוס לרצון שמטה את הרצון להיות בא במדות לחסד או לדין עד שנק' רצון של חסד או רצון של דין כו'. ואמנם אע"פ שחו"ב שברצון נק' מקור לחו"ג שברצון (כמו חו"ב שבגלוי שהן מקור למדות דחו"ג להטות השכל כלפי חסד או דין כנ"ל) עכ"ז עיקר ומקור להיות נטיית דחכמה לרצון לחו"ג שברצון הוא ע"י בחי' דעת שנק' ד"ע שבכתר שהוא הרצון דהיינו מה שטעם הכמוס לרצון מטה לרצון להיות רצון של זכות וחסד או שיהיה רצון של דין זה בא ע"י בחי' ד"ע זה שהוא הממוצע מחו"ב שבכתר ויש בכחו להטות השכל הכמוס שנק' ח"ס שיטה את הרצון לחסד או לדין וגם להפוך מרצון של חסד לדין ומדין לחסד והוא שיהופך גם הטעם הכמוס שחייב לדין שיהיה טעם רצון לזכות וחסד (וכמו שידוע בענין השחד שיעור עיני חכמי' דהיינו שיעור גם במקור השכל שנק' ח"ס שמחמת הרצון שירצה בטובת הנותן שחד יעורר לכח ומקור השכל שיטה הרצון לזכות ויהפוך הרצון של דין לזכות כמו בר"י שאמר אי בעי טעין הכי כו' (כתובות קה, ב) ומי הוא המעורר לכח ומקור השכל להשכיל כל זכות ולהטות הרצון לזכות ולהפוך מדין לזכות הכל הוא ע"י בחי' הדעת שנק' ד"ע כו' שבכחו להטות לכח ומקור השכל לזכות או לחוב ולהפוך מזה לזה כו' וד"ל) והיינו ע"ד הנ"ל בשכל וטעם הגלוי שהן מוחין דחו"ב בגלוי שבחי' ד"ת הנ"ל מטה אותם לב' קצוות דחו"ג להטות כלפי חסד או דין ולהפוך משכל של חסד להיות שכל של דין כו' כך ממש הוא בבחי' ד"ע זה שברצון שלמעלה מן הטעם הגלוי כנ"ל שבחי' ד"ע זה הוא שבכחו להטות גם הטעם הכמוס שהיה לרצון של זכות להיות מתהפך לרצון של חוב או להפוך (והוא לפי ששרש ד"ע זה הוא בבחינת רצון הפשוט עצמו שנקרא כתר שבכתר (כמשי"ת):
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור