נה"א ונה"ב שנה"א שרשה בבחי' שם מ"ה דוקא שהיא בצלם אדם העליון כו'. וע"כ יש בכח החכמה שבנשמה להיות שליט על הלב להכניע' בכל דבר לעשות נגד טבעו דוקא אבל נה"ב שרשה מבחי' התוהו שנפל בשבה"כ כנ"ל ע"כ מדותי' קשים כארז ובחוצפ' וגסות בלי יתהפך ויזוז ממעמדו מכל דבר כענין תקיפי דרא הנ"ל ע"כ נק' נפש הבהמית שהיא כבהמה ממש וכמו שא' אין אדם כו' אא"כ נכנס בו רוח שטות כבהמה שלא תמשול ברוחה כו'. ועכ"ז שרש הבהמה למעלה מאדם וכידוע בענין בחי' בהמה רבה שהוא בחי' ב"ן דתוהו שלפני האצילות וע"כ נבראו בהמות וחיות קודם בריאת האדם בוימ"ב לפי שלמעלה ג"כ קדם בחי' התוהו לתקון דאדם וכמ"ש ואלה המלכים כו' לפני מלך כו' ומטעם הנ"ל שמדות דתוהו קרובים יותר לבחי' העצמות כו' (וע"כ א' דוד ואני כו' בהמות הייתי עמך במדות אוי"ר הטבעיים ששרשם למעלה מן הדעת דאדם שמטעם זה יש כח בנה"ב להעלות לנה"א ע"י תשובה בלב נשבר כו' וראי' מביטוש הגוף דוקא בבני חיי ומזוני שעי"ז סליק נהורא דנשמ' וכן מה שבהמה תכפר על נפש האדם ומה שבשר בהמה יחזק לכח החכמה כו' כנ"ל). אך לאחר שנפלו וירדו למטה בגסות דק"נ בבחי' יש נפרד כנ"ל אזי האדם גבוה מן הבהמה שבכח מ"ה דנשמה האלקי' בבחי' הביטול לאין האלקי הוא מברר ומהפך לבחי' גסות ויש דנה"ב להיות בבחי' הביטול מיש לאין וכמו בק"ש ואהבת בכל לבבך בב' יצריך גם ביצה"ר כו' וזהו (תהלים לו, ז) אדם ובהמה תושיע כו' אדם דהיינו הנשמה האלקי' מתקן ומברר לנה"ב שנק' בהמה ולזה ירדה הנשמה בגוף כי הנשמה עצמה א"צ תיקון שכבר נתקנה להיות שרשה מבחי' התיקון דאדם העליון כנ"ל (אך א"כ למה אמר אדם ובהמה תושיע דמשמע שיושיע גם לבהמה כו'. הענין הוא משום דלאחר הבירור שמברר מ"ה דאדם לבהמה (כמו (ויקרא א, ב) אדם כי יקריב כו') הרי עולה בחי' ב"ן דבהמה לשרשה בבחי' ס"ג דתוהו שלמעלה מבחי' מ"ה (כמשי"ת בסמוך) ולזה צריך שיושיע גם לבהמה להעלות לאדם ושניהם צריכים עזר וישועה שיבררו ויעלו זא"ז וד"ל.
(לב) ומעתה יש להבין עדיין למה הי' השבירה בבחי' ס"ג שהוא בבחי' המדות דז"מ דתוהו לפי שהיו בבחי' רבוי האור ומיעוט הכלי שזהו בחי' התקיפות וחוזק ביותר כנ"ל דא"כ יותר הי' ראוי להיות השבירה בבחי' עקודים שלפני בחי' נקודים דתוהו שהוא ענין התכללות די"ס עקודים בכלי א' שזהו ריבוי האורות יותר מאחר שאינו רק בכלי א' לבד ובחי' נקודים דתוהו הן עכ"פ באי' בהתחלקות בי' כלים שהוא מיעוט האור יותר ומאחר שעיקר הטעם בסיבת השבירה הוא מצד רבוי האור ביותר שלא יכלו הכלים לסבול האור וע"כ נפלו כו' א"כ מצד הסברא היה ראוי יותר להיות השבירה בעקודים יותר מבנקודים שלא יכול כלי א' לסבול האור יותר כו' (ואם מצד בחי' ההתכללות דע"ס בעקודים הרי אין זה כמו התכללות דתיקון שבא מחמת מיעוט האור ברבוי כלים. והנה לתרץ קושיא זאת יש להקדים תחלה להבין בתוס' ביאור ענין הנ"ל בבירור שמברר מ"ה לב"ן שמבואר בע"ח
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור