שמהפך הרצון מזכות לחוב ומחוב לזכות שאז ממילא יהפך גם השכל הגלוי להיות מזכות חובה או מחוב זכות משום דהא בהא תליא וז"ש כי אל דעות ד"ע וד"ת שהן אחד ממש וד"ל וזהו שנק' בזהר מתקלא ל' מפעיל שעושה ההכרעה כי פי' תיקלא היינו כאשר כבר הכריע הכף האחת לאיזה צד לימין או לשמאל אבל מה שלפעמים יטה כולו לזכות ולפעמים כולו לחוב או במקצת מזה ומזה זהו נק' מתקלא שמפעיל ההכרעה כמו לשון המאזנים שהוא העושה את ההכרעה לכל צד כו' והוא בחי' ד"ע שמטה ומכריע לרצון העליון כמו שאו' יה"ר מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך כו' וכה"ג וד"ל:
(כה) אך הנה עדיין יש להבין במ"ש יה"ר מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך כו' הלא כעס ודין זה בא מרצון של דין וחוב כאשר נוטה מבחי' ד"ע לרצון הפשוט כנ"ל א"כ באיזה כח יכבוש כח הרצון של רחמים על הרצון של דין וחוב אם לא שנאמר שיטה ד"ע לרצון להכריע לימין דחסד ורחמים יותר מלדין ומה יועיל בזה כח הרצון שאמר יה"ר מלפניך שיכבשו רחמיך כו' אמנם הנה בקשה זאת היא על ענין כח החסד וכח הדין כשהם שקולים ממש בשוה בלי הכרע כלל שאם יש רוב זכיות ודאי יכריע הרצון לימין דחסד ואם הרוב עונות ודאי יכריע לשמאל דדין אך אם הדבר שקול כמו מחצה זכיות ומחצה עונות או שיש לדון לזכות ולחובה בשוה בב' קצוות רחוקים באופן שאין הכרע ביניהם כלל שזהו כמו שלא היה הדבר בא במשפט כלל שהוא כמו שאין הדבר בא במשקל המאזנים כלל כנ"ל וזהו למעלה בחי' ד"ע כמו שהוא כולל לחו"ג שברצון בלי הכרע כלל דהיינו שכולל בעצמו מה שיש בכחו להטות את הרצון (ע"פ שכל הנעלם מכ"ר הנ"ל) או כולו לחסד וזכות לתכלית קצהו או כולו לדין וחוב לתכלית קצהו שזהו שנק' ד"ע כולל לחו"ג שברצון ואע"פ שכאשר מתפשטי' ב' קצוות הללו מהטיית ד"ע יהיו רחוקים בתכלית מן הקצה לקצה עכ"ז אין הפרש כלל וכלל בין כמו שהב' קצוות הללו דחו"ג דרצון כלולים בכח ד"ע זה כמו שהוא בטרם שיתפשטו ממנו ב' קצוות הללו דחו"ג לאחר שיתפשטו כי הרי גם אחר שיתפשטו ב' קצוות דחו"ג הללו הרי אין מכריע ביניהם כלל וכלל ונמצאו שקולים בשוה בלי נטיה לזה יותר מלזה דא"כ ה"ז כמו שהיו כלולים שניהם בכח ד"ע זה בהעלם שהם שקולים שם בשוה ממש רק ששם היו בהעלם ובכח עדיין ובהתפשטות והתחלקות באו בגילוי וד"ל. וממילא יובן עד"ז ממש גם בבחי' ד"ת שכולל ג"כ לחו"ג דמדות שבשכל כנ"ל שהן בב' אופנים בכח והעלם ובגילוי שאין הפרש בזה כלל שכאשר המדות דחו"ג שבשכל מתפשטים ומתחלקים בגלוי גמור מבחי' ד"ת זה לימין ושמאל שהוא מה שהשכל מטה לזכות ולחוב הן שקולים בשוה בלי נטיה לזה יותר מלזה שנק' ב"ד שקול ה"ז ממש כמו שיש בהעלם ובכח ד"ת זה עצמו כמו שהוא שכולל לחו"ג אלה לשניהם בשקול שוה רק שהוא בהעלם כו' וד"ל ומבואר למעלה דד"ת שרשו בד"ע ממש והא בהא תליא והיו לאחדים ממש וא"כ כאשר הדבר שקול בד"ע הוא שקול גם בד"ת בין בהעלם בין בגלוי דשניהם אחד דמן ההעלם בא לידי גלוי כנ"ל במשל
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור