ההשגה הראשונה בבחי' השתוממות זהו בחי' ממוצע לעלות עי"ז להשגה הנפלאה ועמוקה הימנו שהיא למע' הרבה מערך השגה הראשונה המצומצמת מאד שאינה בערך כלל להשגה זו הנפלאה ועמוקה והרי גם אחר שנתבטל מן השגה הראשונה המצומצמת ונעשה בבחי' השתוממות עדיין לא הגיע להשגה הנפלאה ביותר ועמוקה ממנו כלל רק שנתבטל מהשגה הראשונה לבד (וכן במשתומם מדבר פלא עדיין לא הגיע להשגת הדבר הנפלא במהותו רק שניזוז ויצא מדעתו ומחשבתו לבד כו') (וזהו כענין הנ"ל בביטול היש לבד שהוא הממוצע הראשון כמו שהנשמות מתבטלים בעמוד בעלותם לגעה"ע שיצאו מצמצום השגה הראשונה שבגעה"ת לבד כנ"ל וכן כמו בהילוכו לעלות להיכל המלך כו' כנ"ל) אבל בהגיעו להשיג במהות ההשגה הנפלאה ועמוקה שלמעלה מכלי מוחו יבא בו ביטול עצמי דהיינו מפני שהוא נעשה בשינוי מהות אחר לגמרי לקבל ההשגה הנפלאה כו' (וכמו ר"ע שזלגו עיניו דמעו' כאשר שמע רזי וסודות התורה מר"א שנתבטלו כלי מוחו ממש ע"כ זלגו עיניו דמעות שהוא דחיקת כלי המוח כידוע וכמו ר' זירא שהתענה מאה תעניות שישכח תלמודו תלמוד בבלי כדי שיוכל להיות כלי קיבול אח"כ לקבל ת"י כו') (וזהו כמו כאשר בא בהיכל המלך כו' כנ"ל וכמו קשה ההבנה שיתבטלו כלי השגתו לגמרי מקוצר המשיג ועומק המושג ואחר הביטול שהוא ההשתוממות ממש מהשגה הקדומה אח"כ כאשר יבא לכלל עומק ההשגה בהשכלת עומק המושכל יהיה אז בתכלית הביטול מעצמו והעדר הרגשת עצמו לגמרי מכל וכל והוא הנק' שתיקה שהוא סייג לחכ' כידוע מפני שהשתיקה מביא וממשיך אור עומק השכל החדש שמתחדש ממקורו מאין ממש שהוא בהפלאת הערך הרבה יותר מכמו שהיה המשכת השכל הראשון מאין ליש מכח המשכיל ההיולי כו'. וזהו שא' מלה בסלע משתוקא בתרין שהשתיקה שהוא ביטול עצמי הנ"ל ממשיך בכפליים מאור השכל הראשון שכבר בא מאין ליש בדבור כו' וזהו ההפרש בכלל בין ההשתוממות לשתיקה שההשתוממות אינו רק בבחי' ביטול השגה הראשונ' לבד והשתיק' היא בבחי' ביטול העצמי הנ"ל שעי"ז יוכל להיות כלי קיבול להמשכת אור חדש דחכ' מאין ממש כמו שהוא שלמעלה הרבה מחכ' הקדומה שבא' לגילוי בהשגה דהשתוממות אינו רק בחי' האין של היש לבד בתמצית ועומק המושג שמתבטל רק מיש דהשגה כמו מה פשפשת דמה שהשיג תחלה הוא שבא לכלל אין ומה ואין לזה ערך כלל לבחי' אין בעצם שהוא מגיע במקור החכ' כמו שהיא למעלה מן השגה הראשונה לגמרי שלא יתכן לומר בו גם לשון מה פשפשת כו' שהוא בחי' מה בעצם הנ"ל והוא ענין השתיקה שהוא סייג לחכ' להביאה מאין ליש ממש וד"ל) ויובן דבר זה במה שמצינו בענין השתיקה כאשר ישאל התלמיד מרבו איזה שאלה חמורה וקשה בדבר שכל וסברא הקשה מאד להבינו ויקשה התלמיד קושי' חזקה לרבו על השכל וסברא שהשפיע לו עד שסותרה לגמרי שאז יבא הרב לכלל שתיקה ממש שישתוק ולא ידע כלל מה להשיבו כמו שהקשו רב אמי ורב אסי לרב וכי מה בין זה לעגל שנולד מן הטריפה ושתיק רב ששתיקה זאת היתה בחי' ביטול השגה הראשונה לגמרי אך מיד ע"י שתיקה שנתבטל כח השכל בעצם שבבחי' אין ממש הוא שבא להשגת עומק
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור