על מארז"ל (פסחים פז, ב) שא' לא גלו ישראל לבין אוה"ע רק שיתוסף עליהם גרים כו' הרי הוספה זו כלא ממש נחשבת ועוד דמאי מעליותא יש בהוספת הגרים על ישראל הלא גזרו אומר (יבמות מז, ב) דקשים גרים לישראל כספחת שנא' (ישעי' יד, א) ונספחו על בית יעקב כו'. אך הענין הוא דאין הכוונה דוקא על גרים ממש אלא על כל אחד מישראל שגופו ונפשו הטבעית נמשך מהיכלות דק"נ דעשיה שמעורב טו"ר כו' מתאות אב ואם החומריות כמ"ש (תהלים נא, ז) ובחטא יחמתני אמי ויצה"ר שולט בו מנעוריו כמ"ש וכל יצר מחשבות לבו רק רע כו' ולא טוב כלל וכידוע ואמנם מצד נשמתו הרי חלק ה' ממש הוא בצלם אלקים ונק' אדם כו' ולזאת כאשר האדם מהפך לבו ונפשו החומרית בכל מדותיו באוי"ר לה' לבדו באמת וגם כל מחשבותיו ומעשיו ומקבל עמ"ש שלימה בתו"מ זהו הנק' גר באמת כגוי שנתגייר וקיבל עליו מ"ש שלימ' בתו"מ וכך כל המשכות גילוי אלקות בתו"מ ובאוי"ר ותשובה בגופי' של כאו"א ע"י הנשמות הזרועות מבחי' אור זרוע לצ"ע שנמשכו למטה בכל גלות וגלות כמ"ש במ"א בענין ס"ר נש"י דגלות מצרים שיצאו מנהר נילוס וז"ש ליעקב ואעשך שם לגוי גדול שם דוקא וכך בכל גלות שישראל שם תחת ממשלת אותו השר ובאותו המקום ויולידו בנים ובנות דור אחר דור שהן נשמות בגופים שנלקחו מבחי' נוגה הן הנק' גרים באמת שהן ניצוצות דקדושה שיוצאים מע"ש דנוגה וזהו שישראל גלו לבין אוה"ע כדי להוסיף עליהן גרים בכפלי כפליים מעצם שרשן למעלה והן ריבוי הניצוצות דקדושה שנולדו בגופים חומריים וקיבלו תו"מ כל ימי חייהם בעוה"ז השפל שנק' גרים ממש אך שרש נש"י בעצם הוא ממקורם הראשון שהוא אברהם כמ"ש בזוהר ע"פ (ישעיה נא, א) הביטו אל צור חוצבתם כו' וזהו שא' כי אב המון גוים נתתיך לדורות שכל דורות בנ"י בכל ימי מגוריהם תחת ממשלת ע"ש דנוגה שהן אוה"ע שנולדים בגופים שנלקחו מע"ש ונכללו בקדושה האלקי' דתו"מ שנק' גרים באמת הכל בא מכחו של אברהם כשנק' אב המון גוים שניתוסף לו הה"א הזה לאחר המילה ופריעה כו' (וזהו שלא נק' אב המון גוים בהיותו בחרן הגם שנא' ואת הנפש אשר עשו בחרן כו'):
(ג) ומעתה יש להבין מה שייכות יש לאות הה"א לענין ריבוי הגרים דוקא כו' אך הנה ידוע בענין אות הה"א שהוא מובדל משאר כל האותיות ונק' אתא קלילא דלית בי' מששא פי' באות הה"א כשמוציאו במבטא בפה אינו נרגש כלל כמו שאר האותיות אף האותיות שהן ממוצא הגרון ג"כ כאחה"ע מהגרון שאות החי"ת מורגש יותר בהוציאו מן הגרון וכן אות הא' וע' שמורגשים בקול הגרון יותר מאות הה"א כשמוציאו מן הגרון באומרו הא או הא שאינו מורגש כלל משא"כ באמרו ח(א או א( כו' וזהו שנק' אתא קלילא דלית בי' מששא כלל כי לבד שאינו נרגש כלל אין בו רק הבל דק מצומצם מעט מזעיר מאד ולא הבל וחיות רב כשאר האותיות וע"כ נק' אתא קלילא שהוא קל בהבל קל ודק ביותר וכמו שנראה בחוש במבטא כל האותיות שיש בהן הבל פנימי שיוצא מפנימיות הבל הלב יותר כאותיות בומ"ף אות בי"ת יוצא מהבל
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור