עיני חכמים להטות הרצון והשכל ולהפכו להיות זכות של זה חוב וחוב של זה זכות כו' כנ"ל וד"ל:
(לא) והנה יש להקדים לזה ענין הנ"ל בב' מדרגות בעינים עין טובה ועין רעה שזהו ההפרש בין תלמידיו דאברהם שהוא בבחינת עין טובה בתכלית ובין תלמידיו של בלעם שהוא בחי' עין רעה בתכלית כו'. ובאור הענין הנה יש להקדים בשרש ענין ב' עיינין עין ימין ועין שמאל שהן ב' מיני ראית השכל לטוב ולרע כמ"ש בזהר אשכחן ראיה לטב וראיה לביש כו' והענין הוא כמו שאנו רואים בחוש בסבת התהפכות השכל מן הקצה לקצה שלפעמים ידין אור השכל הכל לזכות ולחסד כמו שראית עין השכל רואה הכל לטוב שע"י הראיה שרואה בעין השכל כך ממילא ישכיל סברות רבות וטעמים רבים לטוב וזהו הנק' ראיה לטב כו' ולהפוך ראיה לביש והוא כאשר הוא רואה בראית עין השכל הכל לחוב ודין שאז ממילא יטה שכלו למצוא סברות וטעמים לדון לחוב כו' וב' ראיות הללו הן ב' קצוות רחוקים בתכלית מן הקצה לקצה וזהו שאנו רואים ההפרש ביניהם בין אוהב לשונא שהאוהב רואה בעין טובה והשונא רואה בעין רעה שהוא ההפרש בין ב' ראיות השכל הנ"ל כמו שאנו רואים באוהב כמו האדם שאוהב א"ע ביותר ע"כ אמרו (שבת קיט, א) דאין אדם רואה חוב לעצמו ולא שאינו רואה איזה רעה ועול שעושה בפ"מ אלא שכל עול ורע שהוא עושה נדמה לו שאין בזה שום עול ורע כלל כי באמצעות אהבת עצמו ביותר לא יראה בעין שכלו שזהו עול ורע ולא יראנו לחוב עליו כלל אלא ידמה בעין שכלו שהוא יושר ואמת וזך וישר דרכו כי טח עיניו מראות האמת ויטעה א"ע מאד לראות בשכלו הכל לטוב וידון בכל אומץ כח שכלו בכל מיני סברות וטעמים להצדיק א"ע להיותו ביושר ואמת הפך העול עד שיהיה בעינו כצדיק גמור בכל דרכיו כו' וכן האב על בנו יחידו שאוהבו כנפשו לא יראה עליו בעין השכל שום דבר רע גם שירבה לחטוא ידון הכל מרע לטוב וזכות בכל מיני שכל וסברא (כענין לא הביט און ביעקב כו' (במדבר כג, כא) כו' כמשי"ת) ולהפך על מי שהוא שונאו גמור יראה בעינו הכל לחוב ולרעה גם שעושה כל טוב וחסד גדול יהפוך הכל לרע כי מחמת השנאה מקלקלת השורה וטח עיניו מראות בו הטוב רק להפוך שגם הטוב רע כו' וידין ע"פ כח שכלו בכל מיני טעמים וסברות הכל לחוב ולרע כו' שמטעם זה השונא פסול לדון וכן האוהב פסול לדון כמו הקרובים כו' ולפ"ז מובן עכ"פ שכל עיקר סבת הפוך כח השכל להשכיל בסברות וטעמים מרע לטוב ומטוב לרע הכל תלוי בבחינת הראי' והסתכלות על אותו הדבר באיזה אופן שהוא רואה ומסתכל עליו אם לטוב או לרע (בל"א ווי ער קוקט אן מיט דיא אויגין דיא זאך צו גוטן אדער צו שלעכטן):
(לב) ומעתה יש להבין מהו ענין ראיה והסתכלות זאת דא"א לומר שזהו ראיה והסתכלות העין הגשמי דמה יש בכח העין הגשמי לראות לטוב או לרע אחר שאין שכל וטעם בהגשמת העין בראי' גשמית כו' אלא בהכרח צ"ל שזהו בחי' ראי' הרוחנית של השכל שנק' עין השכל ראיה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור