בטבע להיות במין אדם גדול כמינים הגדולים בבריאה בחלק החי כשור וגמל כו'. ולא מצד שנתגדל מן הקטנות לבד וזה מין האדם קטן בטבע גדולו כקטן השכל בטבעו שלא יגדל עוד. ואם היה תלוי בסבת הגדל' מן הקטנות היה גם הטפש חכם לאחר שיגדל ויזקין בשנים ואדרבה זקני ע"ה כו' (קינין פ"ג, ו). אך א"כ שבבחי' הצורה דנפש השכלית הם במינים חלוקי' בטבעם אדם גדול וקטן כנ"ל. לפ"ז היה ראוי להיות שגם החומר של אדם יהיה במינים חלוקים בטבע גידול' בקטנות וגדלות שהאדם הגדול בחכמה יגדל גופו יותר והקטן בחכמ' יהיה גופו קטן מאד ואנו רואים שבגופות קומתן בנ"א כמעט שוה ואין בזה מיני' חלוקי' כו' כנ"ל. אך הרי מזה ראייה גמורה שנפש האדם נבדלת בערך הרבה מגופו כערך המדבר על הדומם כנ"ל עד שאין גידול השכל מכריח גידול הגוף כלל להיות שגופו יסודו מעפר כו'. ובחלק הדומם אין מינים חלוקים כ"כ כמו בצומח (כי אין הפרש כ"כ באבנים בין גדול לקטן ע"פ הרוב וכן בהרים גבוהים וקטנים משא"כ צומח דאילן כו'. והנשמה נתלבשה בדומם דגוף משום דנתב"ס ולא בקרוב הערך כצומח וחי וע"כ בנפש אדם יש בה קטנות וגדלות במינים חלוקים כנ"ל. והוא מ"ש כי האדם דוקא שהוא הנפש כעץ השדה. אבל לא גופו אע"פ שתינוק קטן הולך וגדל. אבל אין בזה מינים חלוקים משא"כ צומח דחי נפשו וגופו כאחד ממש במינים חלוקים כנ"ל מפני שקרובים זע"ז בערך יותר כנ"ל הטעם וד"ל:
(ז) והנה דרך כלל יובן מכל זה עכ"פ שבבע"ח יש בחי' התכללות מצומח וחי בקירוב הערך יותר. דהיינו שגופו בחי' צומח כצומח דעשב ואילן שהרי נולד קטן ונעשה גדול. ונפש החי גדל והולך עם גופו כאחד למיניהם כחיות ובהמות קטנות וגדלות כנ"ל. (וכ"ה בפני אריה ושור העליון כנ"ל. בפי' תוצא הארץ ארץ עלאה כו'). אבל גופו של אדם אע"פ שהוא עתה בגדר חי אינו ביחוס וקירוב הערך כ"כ עם נפשו אשר ע"כ אין צומח שבנפש השכלית מתיחס עם צומח דגופו כנ"ל וד"ל:
(ח) ומזה יובן במע"ב להיות שעכשיו גם האדם נולד קטן ונעשה גדול. וכן החיות ובהמות מצד התולדה מבטן עד שנתגדלו למיניהם כו'. אבל במע"ב הרי אמרו שבצביונן וקומתן נבראו שיצאו החיות ובהמות מן הארץ גופם ונפשם כאחד כמו שהן לאחר שלימות גדילותם ממאמר א' דתוצא הארץ נפש חיה למינה כו'. הרי גופם בערך אחד ממש עם נפשם אע"פ שהן ב' מדרגות. אבל הן סמוכים וקרובים זע"ז בקירוב הערך מאד מאחר שנתחברו יחד להיות שתיהן עולים יחד בגדר בריאה אחת בבת אחת ממש כו'. וע"כ גם עתה יוצאים בתולדה שניהם כאחד בצמיחה אחת למיניהם כו' כנ"ל. אבל בחי' מדבר דאדם שהוא נפש השכלית רחוק בדלוג הערך הרבה מגופו אף מבחי' צומח דגופו כנ"ל. שהוא בחי' חי עתה שבא מתולדה דאב ואם שהוא בבחי' צומח וחי כו'. ע"כ במע"ב לא היה יכול להיות שיצא בריאת אדם נפשו עם גופו כאחד כשאר בע"ח אף אם היה גופו בגדר חי. וכ"ש שהיה גוף האדם מבחי' הדומם דעפר שלא בדרך תולדה כלל. רק
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור