ואח"כ יצא מן העלם המח' לגילוי בדבור כו' נקרא דיבור שבמח'. וידוע הפלוגתא בגמ' (חגיגה יב, א) שי"א דשמים נבראו תחילה כמ"ש את השמים ואח"כ ואת הארץ. וי"א שהארץ נבראת תחלה כמ"ש בסוף אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים. וי"א שמים וארץ כא' נבראו שנאמר (ישעי' מח, יג) קורא אני אליהם יעמדו יחדיו. ג' דיעות הללו כולם אמת דהכל הי' במח' בהעלם שתחלה עלה במח' השמים שהוא בחי' המשפיע ואח"כ הארץ בחי' המקבל ולפי שסוף מעשה דארץ שממנה הכל עבמ"ת ע"כ י"א דארץ קדמ' לשמים במח' תחלה וכמ"ש ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים בגמר המעשה דוקא שעבמ"ת וי"א שכאחד נבראו כו' מבלי שימצא ראש וסוף משפיע ומקבל והוא קודם שעלה במח' בפרטות לברוא העולם ששם עלו שניהם יחד מבלי קדימה זע"ז כלל כמ"ש בקדמין ברא לפי פי' הנ"ל דקאי על בחי' קדמות הרצון הנעלם שבעצמות ממש ששם משפיע ומקבל שניהם יעמדו יחדיו ממש וא"כ מ"ש בת"א בקדמין ברא שקדמו ממש במח' יתורץ גם בריאת המים שלא הוצרך לבא בדיבור לומר יהי מים כו' לפי שהמים העליונים הללו הוא שקדמו במחשבה לשמים וארץ שבאו אח"כ בגילוי מן ההעלם כי כמו שאנו רואים בגילוי הרי היה כן בהעלם והוא מ"ש יהי רקיע בתוך המים שהן מ"ע הנ"ל שרוח אלקים היה מרחפת על פני המים ויבדל כו' הרי מ"ע מעל לרקיע ומ"ת נקוו לארץ והארץ מקבלת מהם כו' עד שאמר יקוו המים כו' ותראה היבשה שאז נאמר לרוקע הארץ על המים. אך לפי ת"א בקדמין שאלו קדמו הל"ל בראשונה כו' (אמנם מפני שקדמו במח' לא נקרא ראשון אלא קדמון כידוע וד"ל):
(ו) ומעתה יש להבין מ"ש בראשית ברא אלקים דמשמע שעיקר הבריאה הי' בשם אלקים דוקא וכמ"ש רז"ל בתחלה עלה במח' לברוא במדה"ד שהוא שם אלקים כידוע שהוא בחי' בינה כידוע וכמ"ש בזוהר דאבא אמר ואימא כו' כמו עד"מ המצווה לאומן לבנות שהאומן הוא הבונה כו' וז"ש בחכמה יבנה בית כו' וכן מ"ש כולם בחכמה עשית בבינה דוקא כו'. וידוע שזהו כמו שבאדם למטה שנקודת החכמה נקרא אין כמ"ש והחכמה מאין תמצא ובחי' נקודה זאת דחכמה מתפשטת מאין ליש בשכל והשגה ומח' בבינה. והיינו בראשית דחכ' ברא אלקים בבחי' מח' דבינה ומבחי' בינה נמשכו ונולדו המדות חג"ת כו' והן כללות ו' ימי בראשית שהן בחי' ו' מדות דחג"ת כו' שיצאו מן ההעלם לגילוי מבחי' בינה שהוא בחי' אלקים וזהו שא' אח"כ ויאמר אלקים יהי אור שזהו ביום הא' שהוא בחי' החסד שנקרא אור וע"כ נאמר בו בחי' טוב וירא אלקים את האור כי טוב שהחסד וטוב ענין א' הוא כמ"ש אך טוב וחסד כו' וכן כי טוב חסדך מחיים וכה"ג. ויום הב' הוא בבחי' הגבורה כמ"ש ויאמר אלקי' יהי רקיע כו'. ויום הג' הוא בבחי' מדת הת"ת שכלול מחו"ג והוא במ"ש יהי מאורות ברקיע השמים כו' עד יום הו' דוימ"ב שהוא בבחי' היסוד. ויום השבת הוא בחי' המל' כו'. ונקראו ששת ימי בראשית דוקא לפי ששרש המדות הללו הוא בבחי' החכמה שנק' ראשית והוא מאמר דבראשית כמאמר רז"ל דבמאמר א' יכול להבראות אלא
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור