לרע ולא יחליף מטוב לרע ומרע לטוב כלל שלא יאמר על טוב רע ועל רע טוב ולא יטעה כלל וכלל והוא הפך ראיה הב' שיתבאר שגבוה מן השכל עצמו שיחליף טוב ברע ורע בטוב (כמשי"ת) אך הנה הראיה הב' היא הראיה שלמעלה מן החכ' והוא מ"ש בכמה דוכתי ששרש החכמה הוא בבחי' ראיה ואין זה ראיה שכלית שלמטה מן השכל הנ"ל אלא אדרבה מה שיש בשכלו להטות לראות כך זהו בא מכח הראיה והסתכלו' הרוחני' שלמעלה מן השכל עצמו ע"כ ממילא יטה את כח השכל שיראה בעין שכלו כך דוקא כו' והיינו ברצון הפנימי שבנפש שע"פ הטיית הרצון כך יטה השכל דהיינו שישכיל כל שכל וטעם כפי האופן שברצון שלמעלה מן השכל אם לטוב או לרע כמו בענין השחד שיעור עיני חכמים דהיינו גם במי שעין ראית השכל מחייב לטוב ולזכות יעור עין השכל שיראה להפוך עליו הכל לחוב מחמת שכנגדו נתן לו שחד וכן כל חוב שיש על הנותן שחד יהפוך הכל לזכות ולטוב כו' וכן באב לבנו או או"נ כנפשו שיראה בראיה שכליית כל חוב לזכות ולהיפוך על השונא יראה כל ראיה שכליית כל הזכות לחוב לפי שממילא ע"י הטיית הרצון שבעצם הנפש לטו"ר יטה ממילא את השכל על אופן זה דוקא עד שיחליף מטוב לרע ומרע לטוב ולזה אמר בשחד שיעור עיני חכמים כעור שהולך בעקלתון מימין לשמאל כו' כך יתעקם הראיה שכלית להביט ולעשות מטוב רע ומרע טוב והוא רק מצד הטיית הרצון כך וכנ"ל באהבת אדם א"ע שאינו רואה חוב לעצמו כלל שיהפוך הכל לזכות ויושר כך במקבל שוחד מצד הטיית הרצון אליו יהפוך כל חוב לזכות כמו בר"י שהביא לו כלכלה דפירי אמר לזכות אי בעי טעין הכי והכי כו' ונמצא שהשחד יעור עיני כו' היינו שיראו הפך האמת של השכל הנק' ראיה שכלי' שבלא שחד היה הדיין שופט כפי ראות עיניו בראיית עין השכל שרואה לאמתת הדבר על טוב טוב ועל רע רע ולא יחליף כלל מטוב לרע ומרע לטוב כנ"ל ולפ"ז הטיית הרצון גובר על כח הטיית השכל להיות ראית עין השכל בהפוך ממשפט השכל עצמו כו' עד שיראה גם בעין השכל כפי הטיית הרצון וזהו בהכרח שיש בחי' ראיה שלמעלה מן השכל וגם למעלה מן הרצון ונק' עין טובה ועין רעה דהיינו שגם הטיית הרצון לטוב או לרע תלוי בראיה הרוחנית שבעצם הנפש שנק' עין טובה או עין רעה והוא כמו באב לבנו או או"נ כנפשו שאינו רואה עליו רק בעין טובה כידוע הענין הוא שזה בא מהבטה וראיה לטוב מעצמות הנפש ממש מצד שנפשו קשורה בנפשו ממש ע"כ אינו רואה עליו בעין השכל רק טוב הגם שעושה רע יראנו לטוב ונדמה לו שאין בו רע כלל ולזולתו שאינו אביו רואה בעין השכל כפי האמת שהוא רע ממש אך האב ואוהב הנאמן אינו רואה זה לרע כלל רק לטוב כענין לא הביט און ביעקב וכה"ג שזהו העין הטובה שבאה בלי בחירת שכל ודעת כלל רק מעצמו בא בהשקפה הראשונה יראה רק ע"פ עין טובה בלבד שממילא נמשך הטיית הרצון רק לטוב ולא לרע כלל (בל"א ער זעהט ניט אן דיא זאך נאר לטובה אונ זעהט ניט אן לרע כלל) ואז ממילא כשיפקח עליו בעין ראית השכל לא יראה בהשקפ' ראשונה גם בשכל בראיה שכלית רק לטובה ולזכות ע"פ זכות
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור