הן בבחי' ההתחלקות והפירוד זה מזה כל א' מובדל מזולתו מן הקצה לקצה כו' שלא יוכלו להתכלל זע"ז כלל דהא בהא תליא שמצד תוקף האורות שלהם א"א שיתכללו משא"כ בבחי' התיקון כו'. ולהבין ביאור זה הנה יובן ע"פ כל הנ"ל בהפרש שבין עצם מדות הטבעיים שבלב ששרשם הוא בעצמות הנפש יותר ע"כ הן תקיפים וחזקים ביותר מכח השכל שבנפש ובין כח השכל ששליט על המדות עד שהן נכנעים ומתחלשים מחמת כח השכל כו'. שזהו כללות ענין ההפרש בין מדות ואורות דתוהו למדות דתיקון כו'. דהנה אנו רואים במדות הטבעיים להיותם בבחי' עצמות הנפש ממש שמפני זה הן תקיפים וחזקים ביותר ע"כ אנו מוצאים בהן בחי' הפירוד וההתחלקות זה מזה בתכלית מן הקצה לקצה ממש עד שא"א שיתחברו ב' הפכים שבהם כחסד ודין לעולם כו'. וכמו שאנו רואים בטבע המדות שבלב כאהבה ושנאה חסד ודין שכאשר יתגבר בלב בחי' עצמיות המדה הטבעית דאהבה וחסד וטוב ורחמים כמו שהוא מוטבע בעצם הנפש שהוא רחמני וחסדן וטוב בעצם א"א שיהופך ממדה זו להיפוכו שהוא מדת הדין והרוגז ואכזריות כלל שלא יסבול היפוכו כלל. וכן להיפוך במדת השנאה וכעס ודין ואכזריות בעצם לא יסבול היפוכו בחי' החסד ורחמים כלל כי כל מדה מפורדת בטבעה מזולתה ההפכית בתכלית עד שאין שום חלק ותערובות והתכללות דמדה"ד בחסד עד שכולו חסד וטוב ולא ממדת החסד בדין עד שכולו דין. ואין רחמים וחסד בדין כלל וכלל כו'. וגם באיש א' שלפעמים הוא בחסד וטוב אז לא יוכל לבא בכעס ודין ורוגז כלל ובשעה שהוא בבחי' הדין ורוגז אז לא יוכל להיות בחסד ורחמים כלל כי לא ישכנו ב' הפכים דחו"ג בלב במדות הטבעיי' וכמו שאנו רואים בתינוק שמדותיו הטבעיי' הן בעצם כחם כמו שהן בנפש שאין בו כח השכל לשלוט עליהם כנ"ל. ע"כ כשיאהוב ויחשוק איזה דבר מה לא יוכלו לפתותו לשנוא אותו הדבר כי לא יוכל לסבול דבר המנגד לרצונו כלל וכלל. ולהיפוך כששונא דבר מה לא יוכל להטות לבו לאהוב הדבר מפני שלא יוכל לסבול המנגד לרצונו בכל מדה ממדותיו הטבעיים אשר יתפעל בהם כי המדות הן בבחי' קו א' לבד או כולו דין או כולו חסד. ובקצפו לא ירחם כלל ובחסדו לא ירגז כלל כי א"א שיבא במדות הטבעיים בחי' החבור וההתכללות זה מזה כלל וכלל. וכל זה הוא בא מסיבת תוקף וחוזק המדות הטבעיים להיותם בבחי' עצמיות בעצם הנפש ממש כמו עצם כח החסד וטוב עם עצם כח הדין ורוגז. שא"א שיתחברו יחד ובשעה שיאיר כח זה לא יאיר זה כלל כי רחוקים ומובדלים הן זה מזה בתכלית ולא יוכלו להתכלל יחד לעולם. (כמו שא"א שיהפך לאהוב לשונא ולשנוא את האוהב במדות הטבעיי' רק ע"פ שליטת השכל והטעם על המדות שבלב כמשי"ת). וזהו כמו דמיון האש והמים שכמו שהן פשוטים בעצם מהותם א"א לעולם שיתחברו אש ומים שהמים מכבים האש והאש ילחך המים ויתייבשו כי כל אחד גובר על מנגדו לפי שלא יוכל לסבול אותו כלל מצד תקיפות וחוזק כל א' וא' כמו שהוא בעצם. אבל כאשר יחלש כח כאו"א והוא כאשר יוציאו חלקי ההרכבה שבכאו"א מהיפוכו אז יתכללו יחד במקום אחד כו'. כמו המזיגה
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור