יב)אךשה עדיין צ"ל מה שהקשה השל"ה פ' במדבר דשמ"ז ע"א, וז"ל וענין המספר שגורם להשראות שכינה אף שלכאורה הוא להיפך, כי בדבר המדוד והמנוי אין הברכה שורה כמשארז"ל פ"ג דב"מ וכנ"לשו, דע כי יש שני עניני מספר, המספר של עניני עוה"ז כו', אמנם ענין המספר שלשז השגת עוה"ב כו', ודשמ"ח ע"ב פי' שזהו מארז"ל פ"ק דביצהשח בענין את שדרכו למנות שנינו, או כל שדרכו למנות שנינו, דבחי' את שדרכו למנות ז"ע המספר של עוה"ב הנמשך מבחי' את היינו אותיות התורה מאלף ועד תיו כו'. ושרששט ההפרש בין מספר דעוה"ז ובין מספר דעוה"ב ע"פ מארז"ל שתי' קושי' דוהי' מספרשי, על אשר לא יספר כאן בזמן שערש"מ, וכאן בזמן שאערש"מ, והענין הוא דמספר עוה"ז הוא דבר המדוד ומנוי ויש לו קצבה כו' ויוכל להיות בו שליטת ע"ה, משא"כ מספר עוה"ב הגם כי הוא ע"ד מספר אבל אין לו קצבה ע"ד שארז"ל ת"ח אין להם מנוחהשיא לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שנאמר ילכו מחיל אל חילשיב שהוא בחי' עליות המדריגות עד אין שיעור כלל, וכן ארז"ל שכאו"א נכוה מחופתו של חבירושיג שהם מדריגות רבות עד אין שיעור כלל