רכג

ע"פ מ"ש רבינו נ"ע בד"ה ביום השמע"צ, שמאלו תחת לראשי, כי"ק אאזמו"ר נ"ע^צח, שלא נדפס^צז, שתוך דבר הוא התבוננות לבוא לבחי' ביטול היש לאין, ודבר הוא בחי' ביטול אמיתי להבין איך שלמעלה היש ולמטה אין, והיינו בחי' ד"ת וד"ע^צט.

וביאור הענין הוא, דהנה בינה ליבא^ק ובה הלב מבין דבר מתוך דבר, פי' ההתבוננות בגדולת ה' איך שנתהוו יש מאין הוא בא לידי השגה ותפיסא ממש בעין השכל במוח כו', וזהו חיצוניות בינה, אבל פנימיות בינה היינו לב שמבין דבר מתוך דבר דהיינו כשמשיג אמיתיות דש' הוי' כו' (וכמ"ש רש"י בפי' החומש ושמי הוי'^קא לא נודעתי לא ניכרתי להם במדת אמיתות שלי) היינו איך שנהפוך הוא באמת דקמי' כלא וכאין חשיב הנברא כו', והבורא הוא היש האמיתי (וע' מענין יש ואין ואין ויש בד"ה תפול עליהם אימתה^קב ) מצד שהוא מקורא דכולא^קג כו', בינה זו היא בלב דוקא שהרי זהו הבנת ענין חדש מה שלא הבין בראשונה אלא שהבין דבר מתוך דבר עד"מ אדם שמשיג איזה שכל שמלמדי' אותו לא יהי' באדם המקבל התחדשות מצד שכל עצמו כלל כ"א שכל שקבל, אך כאשר יבין וישכיל דבר אחר שכל חדש מתוך השכל שקיבל, ה"ז יחשב שכל חדש שהמציא מדעת עצמו היינו שהולידו מן שכל שקיבל כו' וזה נק' נבון שמבין דבר מתוך דבר כידוע, וכמ"כ יובן למעלה בב' הפכי' הללו דיש מאין כו' נא' כי אל דעות הוי'^קד שהמה ב' דעות עליונות שהמשיך ה' בסדר ההשתלשלו' שיהי' כך ב' הפכים מיש לאין אצל המשפיע ומאין ליש אצל המקבל ושניהם אמת כו'. והמבין שיבין דבר מתוך דבר היינו שישכיל מהשגת מאין ליש איך שאצל המשפיע הוא בהיפך יש לאין שזהו התחדשות שכל חדש הגם שהולידו מהשגתו הראשונה כו', וזהו דבר מתוך דבר שהם ב' דברים הפכים ועכ"ז שניהם אמת כו', וע"כ יוכל להוליד זא"ז כו', ולכן ביום השמיני דוקא שהוא פנימיות בינה^קו שבלב שמבין דבר מתוך דבר באמיתות דש' הוי', והיינו להיות ואמת הוי' לעולם^קז כו' עצרת תהי' לכם^קה, לכם דוקא, לפי שעיקר התהוות השמחה בהתבוננות כמ"ש ישמח ישראל בעושיו^קח, זהו כשמבין דבר מתוך דבר באמיתות דש' הוי', איך דקמי' כלא ממש חשיב כו', אז יגל וישמח בה' אמת שאין הדבר כמו שהבין בראשונה מאין ליש כו', ועד"ז הוא כוונת רבינו ז"ל כאן ג"כ בפי' דבר מתוך דבר, שמתוך ממכ"ע יוכל לבוא לבחי' סוכ"ע שאין הכוונה שממכ"ע הוא התוך היינו

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org