רי

אוכל נתחדש חיותו שהמאכל מחבר את הנפש עם הגוף להחיותו ולקיימו, ובלתי המאכל הי' נפרד הנפש מהגוף וא"כ ע"י המאכל נתחדש חיותו וקיומו שממשיך אור וחיות של הנפש לתוך הגוף מ"מ אין זה דבר חדש וכמשארז"ל בכל יום נעשה האדם ברי' חדשה^תתטו שהוא הכל על אופן אחד היום כמו אתמול כו', וכך למעלה אעפ"י שמתחדש תמיד מאין ליש וכמ"ש ונהר יוצא מעדן שתמיד יוצא בלי הפסק וכמ"ש בכ"ד^תתטז שאו"א שהוא בחי' אין ויש כנודע זיווגייהו תדיר לצורך קיום מציאות העולם, והיינו יחוד חיצוני דאו"א כמ"ש בע"ח מ"מ אין זה חידוש גמור רק לחדש את הישינות, וזהו ענין ברכת הנהנין והמצות שהוא ברכה והמשכה בתוס' וריבוי מבחי' סוכ"ע לבחי' ממכ"ע שהוא רק מן ההעלם אל הגילוי כמ"ש ברוך הוי' מן העולם ועד העולם מעלמא דאתכסי' לעלמא דאתגלי', אבל לא הולדת אור המשכה חדשה לגמרי, שיהי' הגילוי בבריאה כמו באצי', וזהו שהשיב יעקב ליוסף ידעתי בני ידעתי^תתיז גם הוא יהי' לעם וגם הוא יגדל ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו ולכן שכל את ידיו^תתיח, דלכאו' אינו מובן כי הרי יוסף ביקש שיברך למנשה ביד ימינו ויהי' באמת מנשה הגדול יותר מאחר שבברכת יעקב הדבר תלוי ואם באמת אינו תלוי בברכתו למה הי' צריך לברך כלל, אלא ודאי שענין הברכה הוא רק להמשיך מן ההעלם לגילוי, וזהו איש אשר כברכתו^תתיט בירך אותם דהיינו כמו שהוא במקורו בירך אותם למטה להיות בגילוי, אבל אין בכח הברכה לשנות הסדר ולהוליד אור חדש ממש כנ"ל רק בכח הברכה להמשיך שלא ישאר בהעלם ולהמשיך לגילוי כו', ולכן אמר ידעתי כו', והיינו שבשרש אפרים גדול יותר ממנשה וא"א לשנות המקור רק להמשיך המקור כמו שהוא מהעלם לגילוי ולכן שכל את ידיו לתת יד ימינו על אפרים שכדי להמשיך מקורו שהוא יותר גדול צריך יד ימין, וזהו עד"מ הזריעה שאם זורעין חטים לא יצמיח שעורי' או משעורים לא יצמיח חטים אלא ע"י הזריעה הוא מתברך בתוס' וריבוי, אבל ענין ברכת התפלה הוא להמשיך אור חדש לגמרי וכמו שאומרים בתפלה אור חדש על ציון תאיר, שענין התפלה הוא בקשת רפואת החולים וברכת השנים, שהוא אע"פ שנפסק בר"ה עפ"י הרצון שבסדר השתלשלו' שימות ח"ו או שלא יהי' ברכה ח"ו מבקשי' יהי רצון שיהא המשכת רצון מבעל הרצון^תתכ שהוא המשכת אור חדש ממש, וכמו התפלה דאבות ששרה היתה עקרה שאפי' בית ולד^תתכא לא הי' לה וע"י תפלתן המשיכו שיהי' לה

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org