בתכונתו מ"מ הוא המגביל כח צורת הנפש להיותה חומריות כו' (ונמצאנז כי ההפרש בין עצם כח הנפש לכוחות המלובשים בכלי הגוף, הוא כהפרש הגבול לגבי השערה שהיא ג"כ גבול ע"ד יכולני לשער כמה טיפים יש ביםנח שאינו מדידה בגבול כו' כ"א השערה, וע"ד שיעור עצמו בכחנט שאינו גבול כ"א מקור עכ"פ לגבול ועד"ז יובן ענין בחי' שיעור שבנפש) ועד"ז בשאר האברים הם דוקא בחי' כלים מגבילי' לכחות הנפשיות כי כח הנפשיות מצד עצמם אין להם הגבלה כזו, אך מפני סיבת הכלי הוא שנגבלי' כ"כ וכמו כח הראי' בכלי העין הנה ידוע בספרי הטבע שכלה כח הראי' הבינונית עד ס' מיליןס בודאי ולא שאין כח הראי' בעצם תוכל לראות יותר מס' מילין בשטח אלא שמחמת שכח הראי' הרוחני' נתלבשה בכלי העין הגשמי ולפי צורת כח הראי' לא היתה ענין הגבלה כזו עדיין אך ע"י כלי העין החומרי ומכ"ש אם אין העין שלם בתכונתו הראוי לכך מוגבל שיעור זה דס' מילין דוקא וכיוצא בזה בשאר החושי' כי דוקא האברי' כולן הן עיקר סיבה המביאה לכחות נפשיות שיוגבלו כ"כ כנ"ל (והנמשלסא מכ"ז יובן למעלה דגם בחי' ההבטה וההסתכלו' למעלה הוא בבחי' אור מקיף עליון ואיננו בגדר חלקי' כלל ולכך אמרו צופה ומביטסב עד סוף כל הדורות פי' בסקירה א' כו' וכמ"ש במ"א, אך ע"י בחי' כלי ההבטה הוא נגבל בגבולי' והיינו אל זה אביט להיות בחי' אור מקיף כו')].
ועם ענין הנ"ל מובן הטעם שכתבו המקובלי' שהלובש ב' מלבושים כא' קשה לשכחהסג מפני אור המקיף שמסתלק כו', כי הנה מבואר למעלה דההגבלה האמיתי' באה רק מסיבת הכלי אבל לחי' יחידה שהן בחי' מקיפי' ואין להם כלים שיגבילו אותן וזהו ענין כח הזכרון שיש באדם שהוא בא מכח אור מקיףסד דענין סיבת השכחה היא באה מפני קוצר הגבלת כח הכלי שמגביל את האור השכלי ולכך הולך ומשתכח מעט מעטסה, אבל מצד בחי' המקיף השורה על כלי השכל אין