נבראקיג, אלא שיש הפרש בין מט"ט ובין כשמחברי' יו"ד במט"ט שאז רומז על בחי' המל', ואפ"ל שכאשר הארת ז"א ומל' דאצי' נמשך להיות מזה התהוות בי"ע שגם בההארה זו שייך בחי' מספר, לכן יכולה הארה זו להתלבש במלאך מט"ט בחי' שרו ש"עקיד שאז הוא מט"ט ביו"ד מיט"ט, ע"ש הארת המל' שמאיר בו ועש"ז מפרשים מט"ט מל', וע' בד"ה מה יפו פעמי' בנעלי' שלא נדפסקטו ובהגהות לשם בספר תרי"טקטז ובד"ה קול מצהלות חתניםקיז מחופתם בענין נערי' ממשתה נגינתם.
אך הנה על שיטה זו קשה מהמד"ר פ' בראשית פ"אקיח בענין המלאכי' שאפלגו אם נבראו בשני או בחמישי, ר' לולינא בר טברין אמר בשם ר' יצחק בין ע"ד דר"ח וביןקיט ע"ד דר"י הכל מודי' שלא נברא ביום ראשון כלום שלא יאמרו מיכאלקכ מותח בדרומו כו' שנא'קכא אנכי ה' עושה כל כו' מאתי מי אתיקכב כתי' מי הי' איתי שותף במע"בקכג, ולפ"ז האיך יתפרש דרוש דמה יפו הנ"ל, אך באמת הוא לפי פי' הזהר והאריז"ל בענין הדודאים, ודיעות חלוקות הם, וליישב פסוק מי אתי מי הי' שותף י"ל שגם הנעל הנ"ל הוא ית' בראו א"כ מי אתי שאינו שייך כלל לקרותו שותף, וכמו האומן שעושה כלי שע"י כלי זו יצא מלאכתו שרצונו לעשות האם נא' שהכלי שותף עמו, ובאמת ב' דיעות הם.
קיצור. יתורץ ענין הדודאי', וענין מט"ט מל', ושבמד"ר הוא שיטה אחרת, ומ"מ לא יקשה על פי' רבינו ז"ל ע"פ הזהר והאריז"ל.