אך הענין הוא דהנה הרמב"ן בהקדמתו לפי' החומשיא הקשה מהיב שבכל הד' ספרים הראשוניםיג נאמר וידבר הוי' אל משה ולא נא' מי הוא המדבר ומספר זאת דאם משה הוא המספר הי' לו לומר כמו כל הנביאים יחזקאליד וירמי'טו שנא' בהם ויאמר ה' אליטז ואשמע קוליז, ואראה ואפול על פנייח, ואם הקב"ה הוא המספר הל"ל ואומר אל משה או ודברתי אל משה כמו מ"ש ונועדתי לך שםיט ודברתי אתך מעל כו' ובכל התורה נא' רק וידבר כו' ולא נא' מי הוא המספר זולת במשנה תורה נא' שמשה מפי עצמו אמרםכ כמ"ש ואתפללכא ואתנפלכב כו' ואתחנן אל ה'כג, רק בתחלת ספר משנה תורה נא' אלה הדברים אשר דיבר משהכד שלשון זה הוא ג"כ כמו כל הד' ספרים שלא נא' מי אמרן (שהוא כמו שלישי המדבר) והנה הוא תירץ שהתורה קדמה אלפים שנה לעולםכה וגם אז הי' נאמר וידבר ה' אל משה לכן אינו שייך שיאמר משה ויאמר ה' אלי שגם קודם הי' כן כו'. וזהו תירוץ. אמנם יש לתרץ עוד דהנה צ"ל עוד ענין א'כו שמפני מה הוא כל התו' כמו סיפור דברים שמספר שצ"ל כך וכך ולא דינים ציויםכח זולת פ' משפטים הוא כמו ספר דינים שמדבר לנוכח כי תקנה עבד עבריכט כו', משא"כ בכל התורה הוא רק סיפור דבריםל בעלמאכז.